galsh כתב:
מצטער שאני לא מסכים עם קוטלי גוטמן פה, ממתי מספר החלוצים על המגרש אומר משהו על סגנון משחק התקפי/הגנתי? הרי ברצלונה לא משחקת עם חלוצים בכלל ובכל זאת היא נחשבת קבוצה התקפית.
4-4-2 זה שיטה שכמעט ולא משתמשים בה יותר, וגם כשקבוצות גדולות משחקות במשחקי גביע נגד קבוצות מליגות נמוכות הן פותחות עם חלוץ בודד.
איך שלא תסובב את ה4-4-2 היא יותר התקפית מה4-5-1. אתה לא רוצה 4-4-2, סבבה, תשחק 4-3-3. גוטמן פתח מראש בהרכב שלא יכול להיות 4-3-3
מליקסון לא יכול להיות חלוץ קו, שכטר מאבד את כל היתרונות שלו כחלוץ מרכזי.
ייני כמגן ימני מראש מסרס לך את האופציה לפתיחה מהאגף שלו.
אבל זה לא השיטה כמו סגנון המשחק וסגנון המשחק של גוטמן הוא הגנתי. ובינתיים כל המאמנים ההגנתיים שהיו בנבחרת נכשלו. היחידי שהצליח, שיחק התקפי והביא קהל למגרשים היה שלמה שרף.
כולם מדברים על התבוסה מול דנמרק אבל שוכחים שזו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה שסיימנו במקום שני והגענו לשלב הנוק אאוט. כולם שוכחים שאותו בהמה הקרוי שלמה שרף העלה אותנו לדרג שני באירופה! אנחנו היינו פורטוגל של הבית לצורך העניין (אברם היה זה שהצליח להוריד אותנו לרביעי בקדנציה הראשונה שלו אבל את זה לא מזכירים בתקשורת)
יש עוד הישגים בספורט שאינם נמדדים בעליה או לא- בשחור או לבן.
החוזקות שלנו אף פעם לא היו בהגנה ועם משחק הגנתי לא נגיע לשום מקום.
מצחיק אותי שגם כשדיברו על סיכוי, דיברו על תיקו ברוסיה. כנראה אנשים לא הבינו שאם לא תנצח את אחת הגדולות- אין לך סיכוי.
ועכשיו כרגיל יש את המאניה דיפרסיה בתקשורת של אנחנו צריכים לדעת את מקומנו ולא לשאוף לעלות מהבית. מה זה הבולשיט הזה? אז אל תהיה בספורט אם זה הלך הרוח שלך. צריך תמיד לשאוף להישיגם ובמקרה הזה לעלות מהבית. מה זה ייתן לנו אם נשחק על תיקו מול קבוצה גדולה? עברנו את שנות הכבוד. אבל בשביל הישגים צריך לשחק הישגי ולא פחדני. בטח לא עם החומר שיש לנו. אין לנו שחקני הגנה כמו שהיו ליוון של אוטו ריהאגל. יש לנו שחקנים טכניים (יחסית) וצריך לשחק לחוזקות שלהם. מקסימום לא נעלה כמו תמיד אבל לפחות נהנה מהדרך ונרוויח את הקהל בחזרה.
מישהו זוכר משחק אחד ששווה צפיה מעידן פוסט שלמה? כי אני לא.
נ.ב. חוות הדעת על אזרבייג'אן סופר מוצדקות זו נבחרת מהחלשות שאפשר לקבל וצריך לפרק אותה בהחלט. נבחרת התקפית יותר כמו מכבי חיפה של בנאדו, גם הייתה עושה את זה.
מה שכן, צריך לתת קרדיט לברטי פוגטס, זו הנבחרת האזרית שעומדת הכי טוב על המגרש שיצא לי לראות אי פעם.