אני מצטער, אבל השמרנות הזו מטריפה אותי. אם יש לך כשרון כמו ואלנצ'יונאס, לא רק שהוא צריך להיות בהרכב, המשחק צריך לעבור דרכו. ואלנצ'יונאס הוא הדבר האמיתי וזה לא שיש לליטא נשקים גדולים שעדיפים עליו. עם כל הכבוד לקלייזה, הוא סטריק שוטר. הוא יכול להפציץ 30 במשחק ובמשחק הבא לתת 1 מ15. זו בדיוק הסיבה שהוא נכשל בNBA (אגב, האיש הוריד המון מאסה)
אבל ואלנצ'יונאס לא צריך להיות שם בשביל לתת פיקים לגארדים המצחיקים של ליטא, אלא בכדי שהמשחק יעבור דרכו. ואלנצ'יונאס בהחלט יודע למסור, רק שצריך שמישהו יעשה חיתוך לסל או שהוא ימשוך דאבל טים בשביל זה. הוא יודע לשחק יפה מאוד את הציר שההתקפה מתחילה ממנו בלואו פוסט. אף אחד לא משחק עליו כך בנבחרת ולמען האמת זה די מביש שמאמן מעדיף לפתוח עם רכיכה כמו לברינוביץ', כזו שפאקינג אז'ינסה ודיאו- ארגיובלי שני השחקנים הכי רכים בNBA מנערים משל הוא היה בובטת סמרטוטים. את יאבטוקס בכלל כאב לי לראות, אחד הגבוהים שיותר חיבבתי באירופה, הוא נראה כמו צל של עצמו בשלב הזה של הקריירה.
אבל זה לא רק ואלנצ'יונאס, יש להם גם את מוצ'יונאס שהוא גבוה יוצא דופן, נייד מאוד עם יד נהדרת. מה זו השמרנות הזו של להעדיף שחקנים פחות טובים משמעותית על שני כשרונות בסדר הגודל הזה? למה צריך לחכות לפריצה שלהם בNBA ולא להשתמש בהם עכשיו? בייחוד כשאתה צריך התקפה ואין לך שחקני התקפה גדולים. יש לך לוקסוס של שני שחקני פנים באמת ברמה אחרת של כדורסל ואתה בוחר לשחק עם יבטוקאס וסיסינוביץ'?
האיזורית של ליטא הייתה כ"כ נירפת. קודם כל קשה לשחק איזורית ללא מטריה אווירית בצבע, וזו בדיוק הסיבה שהצרפתים חגגו בצבע- מה שאסור שיקרה באזורית. הקו השני של הצבע היה פנוי פעם אחר פעם כשדיאו פשוט חגג בתפר של ההגנה ברגע שקזלאוסקס בחר לשחק עם יבטוקאס ולברינוביץ' ביחד. דיאו פתאום נראה כמו ציפור חופשיה.
קזלאוסקס עשה פשוט כל טעות אפשרית במשחק הזה. וחייבים לומר שהמשחק של הצרפתים היה יפה ויעיל בהרבה מזה של הליטאים שכל מה שהם עשו זה לידות. דבר אחד בטוח- אם קלייזה לוהט- אתה לא מוציא אותו. שיתפגר על המגרש, כשהוא בזון אלו בדיוק הימים שעבורם הוא קיבל חוזה שמן בNBA. הוא פשוט בלתי עציר בימים כאלו.
אחת הסיבות שצרפת הייתה טובה יותר היום טמונה דווקא ביום הרע של פארקר. הוא ניצח את חצי הגמר וכל הקבוצה נראתה כמו עדר של נגרים. פארקר לא היה ולא יהיה רכז שהופך את החברים שלו לטובים יותר. פארקר בסן אנטוניו חי מהשיטה ובנבחרת הוא פשוט מביא את המהירות והיכלת האישית שלו לידי ביטוי. מסירה וניהול משחק אף פעם לא היו הצד החזק שלו. אבל ההתמקדות בו והחילופים בשמירה עליו, כמו גם העזרה לסגירת נתיב עובור, הם אלו שפותחים את ההגנה לשאר השחקנים. וכשצרפת מניעה כדור כשה4 שלה למעשה מרכז את המשחק, זה נראה אחרת לגמרי. בגמר הם שיחקו כדורסל. הם הניעו כדור, עשו חיתוכים, פיק אנד פופ, ניצלו עד תום את הסוויצ'ים בהגנה, את המיס מאצ'ים בשמירות ובייחוד את החור בהגנה איזורית ללא חוסם ועם שני סנטרים.
אני חייב להודות שבחיים לא הייתי מאמין שצרפת תיקח את האליפות. אבל גם בחיים לא הייתי מאמין שדיאו-אז'ינסה ופטרו ישחטו נבחרת ליטאית בצבע ובריבאונד... בעיקר לא הייתי מאמין כי צרפת הייתה נבחרת עם כדורסל מאוד לא חכם. ובגמר הם היו ההיפך הגמור. הם שיחקו כדורסל חכם ויפה לעין. היה באמת תענוג לראות אותם.
נ.ב. זה באמת הכי טוב שיש לליטא להציע בעמדת הפויינט? פשוט מביש.
|