סל ניוז

אני התרשמתי שהביקורת הראשונית של רוב הקוטלים היא שהסידרה נורא ארוכה ומשעממת. אני מאוד יכול להתחבר לביקורת הזו וגם אני נאלצתי להיאבק קשות כדי להגיע לעונה החמישית על בסיס ההבטחה (שדי התגשמה) שהעונה האחרונה מצוינת.

הביקורת השניה שלי (והבנתי שהרבה שותפים לה) שעם כל הכבוד לעיצוב האמנותי לעילא, ולמשחק המצוין, ולבניית הדמויות המרשימה ושאר הישגים, הסידרה סובלת מבעיות אמינות קשות עד קיצוניות. או בקיצור העלילה שלה דפוקה לחלוטין ורוב הפיקים לא משכנעים בכלל (כולל ובייחוד הפרק האחרון).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

היו פרקים שקצת נמרחו אבל אי אפשר להגיד עליה שהיא משעממת. אני לוקח את הייזנברג ואת גאס יושבים אחד מול השני ושותקים במשך 5 דקות על פני רוב מה שיש היום בטלוויזיה.

אלו בעיות אמינות היו?

ככה - היו (לפחות) שני סוגי כשלי אמינות שהפריעו לי. הראשון זה סצינות מאוד מאוד לא משכנעות (שבערך כל פרק כלל אחת כזו לפחות), מהסוג שדורש להפעיל suspension of belief ברמה הקיצונית ביותר. השני זה כשלי קונטיניואיטי - הסידרה סבלה מזיכרון ארוך טווח של בערך שלושה פרקים, כמעט כל דמות שינתה את אופיה במאה שמונים מעלות בלי הרף ובלי הסברים ומשברים עצומים נשכחו אחרי מחסום שלושת הפרקים.

דוגמאות לסוג הראשון - הכי מובהקות בעיני זו הסצינה המרכזית בפרק האחרון וסצינת הנקמה בדון אלדיו. סצינות מופרכות לחלוטין שגורמות בעצם לכל העלילה לקרוס. באותה מידה גאס יכל להתגלות כקוסם לוול 10 שבא לוילה במקסיקו, הפעיל קסם כדור אש וככה חיסל את כל האויבים שלו (זה לדעתי היה יותר משכנע ממה שנעשה בפועל...).

דוגמאות לסוג השני - נניח, הקלפטומניה של מארי. יום אחד היא קלפטומנית מופרעת שמתכחשת למעשים שלה ונכנסת למשבר עם האחות שלה סביב הנושא, ויומיים אחרי כבר אף אחד לא זוכר את זה, חוץ מאיזו הבלחה לפרק אחד שנשכחת לגמרי. מערכת היחסים בין האנק למארי עוברת תהפוכות כמו רכבת שדים. הדמויות של סקיילר וג'סי. ועוד ועוד. קל לתלות את זה בעיצוב עמוק של דמויות שמשתנות וכל מיני שטויות כאלה אבל בעיני זו פשוט תסריטאות כושלת.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אז כנראה שהסיבות שלך די סטנדרטיות

חשבתי שכשדיברת על ריאליזם וחוסר-ריאליזם התכוונת לדברים אחרים...

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

למשל ?

כמעט שום דבר בסדרה הזו לא מציאותי, החל מהמת' הכחול ועד למבטא הספרדי המופרך של הדמויות הרלבנטיות.

כדור אש היה יכול להיות נחמד, אם אני לא טועה המתכון דורש לשלשת עטלפים וגופרית

יש, אגב, פרק שלם של המית' באסטרז שהוקדש לסדרה.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

אם כבר מדברים על סדרות אוברייטד, אז בעיניי הסדרה הכי אוברייטד היא הסופרנוס. סביר להניח שזה רק אני, אבל כ"כ הרבה פעמים ציפיתי שתהיה איזו התפתחות משמעותית בעלילה והתבדיתי. כל העונות הן פשוט תמונת מצב מונוטונית של משפחת מאפייה שלא מתקדמת לשום מקום, מעין ''יום בחיי....בחרו דמות". וכל השיחות המשעממות האלה עם הפסיכיאטרית - למה זה טוב???

יש הבדל בין סוריאליזם ובין חוסר אמינות. העיצוב הסוריאליסטי של חלק מהעולם (החל מסצינת הפתיחה של הסידרה, המשך בפרק המופלא עם הילד שעושה קוקו או בראש של ההוא על הצב וכלה באיך שגאס מת) היה אחלה. דמות דרום אמריקאית שמדברת ספרדית במבטא אמריקאי זה לא חוסר ריאליזם אלא סתם חוסר אמינות, אלא אם יש לזה הסבר או שזה נעשה בצורה אירונית-מודעת (מה שאני בספק לגביו ובכל אופן יש גבול לתירוץ הזה).

לגבי הכימיה, לפחות בעונה הראשונה הייתי תחת הרושם שהם מנסים לעשות את הדברים עם עומק מדעי כלשהו, אבל אין לי מושג. כמובן שבאיזשהו שלב הם זנחו את זה לגמרי וגם לא ניסו בכלל להיות עקביים עם ההתחלה (וזו עוד המחשה נאה לטענות שלי).

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

ובלי קשר, גאס וצ'ילה זה אחד הדברים שאני לא יודע אם הועלו ונשכחו כחלק מהאמנזיה התסריטאית שדיברתי עליה או שזה הושאר פתוח ויקבל תשובה בפריקוול החדש או משהו.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

הסדרה לא משקיעה אנרגיות בלהיות אמינה. מה לעשות. בשלב מסויים מישהו הזכיר את ההתנקשות בבין לאדן למרות שכרונולוגית השנה אמורה להיות 2008, ששאלו את יוצר הסדרה על זה הוא אמר פחות או יותר שאין לו הסבר. בעקרון הסדרה היא קצת כמו סרט של טרנטינו - ה"מגניבות" אם אפשר לקרוא לזה ככה היא חזות הכל ובשבילה מעיפים הצידה כל עקרון וכלל טלויזיוני. מי שמצפה לדברים האלו ממנה יתעצבן עליה מאד, בדיוק כמוך.

אני לא התעצבנתי מאוד, אבל זה בהחלט מוריד מהערך שלה בעיני.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

לדעתי, במה שקשור לכימיה, באופן בסיסי הם דווקא בסדר. זה לא מד”ב.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

עד כמה שהבנתי מגיעה - שני PLOT DEVICES די עיקריים, אחד מהם זה העובדה שהמת' הסופר טהור הוא כחול מה שעושה ממנו סוג של "מותג", והשני זה המרדף הבלתי פוסק שלהם אחרי מתילאמין, אין להם אחיזה במציאות. מת' טהור למדי אפשר לייצר יחסית בקלות, ואין סיבה שיהיה כחול (למעשה צבע כזה הוא בהכרח מראה על אי-טהירות) ומתילאמין זה לא כזה זהב טהור שאי אפשר לייצר לבד, בטח עם המשאבים שהיו לו החל מאמצע הסדרה.

למעשה בפעם הראשונה שהצבע הכחול צץ, וולטר אומר לטוקו שאין שום הבדל בין המת' הזה למת' הרגיל, זו פשוט שיטת הפקה אחרת. אפשר גם להבין שהכחול הוא אילוץ שנובע ישירות מהמעבר למתילאמין, ככה שלא ברור למה כל כך קשה לאחרים לשחזר את הצבע.

_________________
"ונניח שזה נכון - מי ידע מזה?" שמעון מזרחי על פרשת הפיצה
"המזל של מכבי הוא שחסכנו מהם להפסיד מול ירושלים בגמר" (מוטי אמסלם)

אלה יוצר בעיות קוהרנטיות בתסריט, שכבר דובר בהן. זה לא שהם מסנתזים קריסטל מת' מחרא של עיזים.

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

שמעו, בעייני שובר שורות זו הסדרה הכי מרתקת שהייתה בטלוזיה. הסיבה העיקרית זה חצי העונה האחרונה כמובן.
אני גם טוען שפרק 14 בעונה האחרונה זו השעה הטלוויזיונית הכי טוב שראיתי (למען האמת, בלי תחרות).

בעייני שובר שורות זה הרבה לפני הכל סדרת דרמה נפלאה עם טקסטים ושחקנים מופלאים. כל האקשן, כל הבלאגנים - זה תפאורה. אלו תחנות בהתדרדרות/השתקמות של הדמויות.
הדמות של וולטר הצליחה לעורר בי קשת ממש רחבה של תגובות, כנ"ל ג'סי, כנ"ל האנק וכנ"ל מארי וסקיילר.

סדרה נפלאה. הטרנספורמציה שעובר וולטר ווייט היא פשוט מרתקת לעקוב אחריה. זו הסדרה היחידה עד היום שהחזקתי מעמד את כל העונות שלה מהתחלה עד הדקה האחרונה.

דרך אגב, אם אני כבר פה - השבוע התחילה סדרת הספין-אוף, Better Call Saul, עם דמות העו"ד סול גודמן ככוכב הסדרה. הבנתי שהולכים לגעת גם בתקופה שהוא שירת את וולטר ווייט.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

ראיתי את שני הפרקים הראשונים. היה פשוט נהדר!
סול הוא דמות גדולה וכ"כ התגעגעתי לבימוי המדויק של גיליגן. תענוג!

היה טוב, אבל לא בעיטה בבטן כמו הפרק הראשון של שובר שורות. נראה לאן יצליחו לפתח את הדמות של סול, שבשובר שורות היה אתנחתא קומית. בינתיים זה אותו סול משובר שורות, פליין אנד סימפל, וזה לא מספיק כדי לסחוב סדרה. יצטרכו לתת לו הרבה יותר עומק. נראה כמה יצליחו.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

קודם כל היה ענק... אני חושב שבסצנה של המו"מ במדבר (אתה עורך הדין הגרוע בעולם) צחקתי כמו שלא צחקתי הרבה זמן.

דבר שני נדמה שקהל היעד של הסדרה הוא הצופים של שובר שורות כאשר שתי דמויות משובר שורות כבר בתוך העלילה ומתחילות להעסיק את הצופים בחשיבה איך מתפתחת העלילה מפה לתוך מה שאנחנו כבר מכירים מ-שובר שורות.

_________________
לאמא שלך היו גם רגעים שבהם היתה לה פחות נחת. הגענו למשחק חוץ בחולון, וכל הקהל שם התחיל לשיר 'מוכתרי ההומו, מוכתרי ההומו'. רצתי אליה וצעקתי לה 'אסתר, אני נשבע לך שזה לא נכון, עם חצי מהבנות בקיבוץ הוא כבר היה'"
(עמית גל לאמיר מוכתרי)

שני הפרקים הראשונים היו טובים. מצד אחד אין מנוס מההשוואות ל"מקור" כי מדובר באותו יקום עלילתי ואותן דמויות וגם סגנון הבימוי זהה. מצד שני, זו סדרה בפני עצמה ואני בספק אם הכוונה שלהם היא להתעלות על שובר שורות.

הם לא צריכים בכלל להתקרב לשובר שורות. זו סדרה מסוג אחר לגמרי. אבל אנחנו מקבלים כאן את האיכויות של שובר ברמה של צילום, מעברים, כניסה אל תוך הדמות. וכמובן שסול עצמו היא דמות אדירה.
אני מצטער אבל נכון לכרגע זו הסדרה היחידה שאני מצפה בקוצר רוח לפרק הבא שלה. וזה הרבה מאוד!

אני חושב שמאז העונה הראשונה של ליליהאמר לא נהניתי ככה (ושום מילה על שתי העונות המבזות שהגיעו לאחריה)

צילומים זה טוב וחשוב, אבל צילומים יפים יש גם בנשיונל ג'אוגרפיק.
לגבי כניסה לדמות, עוד לא ממש ראיתי כניסה לתוך הדמות. במקרה של וולטר ווייט הכניסה לדמות הייתה מיידית, לגבי סול - בינתיים קיבלנו את אותה אתנחתא קומית שסול היה בשובר שורות, ושום דבר מעבר. נראה איך זה יתפתח ואיך יתנו לו עומק,שיעבור איזושהי טרנספורמציה אישיותית כמו שוולטר ווייט עבר למשל. הדמות של אחיו גם לא ממש מעניינת עד עכשיו.
יש כמה רמזים טובים להמשך. (ספויילרים, סליחה), כמו הפתיחה מחייו העכשוויים העלובים למדי, או הסיום של הפרק השני עם הסגן של טוקו שמתחיל להכניס אותו לחיי כסף הפשיעה הגדול. נראה לאן זה יתפתח. אם הדמות של סול תישאר כזו שטוחה, זה לא יחזיק.

_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)

ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.

גמרתי לראות את הסדרה שלשום.

חייב להגיד שהייתה לי נפילה ועצירה של שנתיים בין אמצע העונה השנייה להמשך הסדרה. שתי סיבות:
1. היא שיעממה אותי.
2. ראיתי אותה עם אשתי, שבאופן קבוע נוטה לחרופ בסדרות שארוכות מ 25 דקות, וכמו כן סולדת מסדרות שבהן הרעים מצליחים.

אחרי שמשוואת השעמום של חיי התהפכה ו"לראות פרק" הפכה ליותר מעניינה/חשובה/הכרחית מ"לסגור כתיבה של עוד נוהל ללקוח", חזרתי לראות אותה. לאחר מחאות קצרות של "מה, אתה רואה את זה בלעדי?", חזרתי לראות אותה לבד. קצב הצפייה היה אקספוננציאלי - דבר חיובי ובעל קורלציה לאיכות סדרה.

בסה"כ נהניתי מאוד. עוד לא יודע איפה אני מכניס אותה בדירוגים שלי. מה שממש מפתיע אותי הוא שאף אחד לא מגדיר פה את האנק כדמות הכי אדירה בסדרה. נכון שהוא קוץ בתחת ודיי לוזר בחצי הראשון של הסדרה, אבל הוא פשוט איש מבריק וטוב לב. וגם גיבור.

ראובן, אני דיי בטוח שעניין המבטא של גאס והעבר שלא התגלה לגבי צ'ילה הוא משהו שהם השאירו בכוונה פתוח. אין שום סיכוי שאם הם היו רוצים מבטא ספרדי נכון וטוב הם לא היו מוצאים שחקן אחר מתאים יותר. לדעתי המבטא הוא רמז ברור למשהו שעוד יתגלה בסדרת ספינאוף אחרת.

_________________
אגנבת, גצה גצה, בא חגודודיל דגס אותה.

החתול על קרפלס: "שישלחו אותו בטרייד לנ"צ... יתאחד עם אחיו חסרי הצוואר האחרים טל דן ואלישי כדיר "

בגאצקיס מפסיד למעיין, די ג'יי ולאומי: “התכוננו לכארם משעור. השחקנים שלי הם לא איירון מן".