ראשית, ודאי שרק אמונתי היא אמת. מה חשבת, שאגיד שיש עוד אמונות שגם הם אמת? אז אין. אני מגבה את אמונתי באמונת מעל 99% מהדתיים (רובם/אחוז גבוה לא יגדירו עצמם אורתודוכסים-רבניים) שהולכים לפי השולחן ערוך. תמיד, אבל תמיד, בכל סוגיה בעולם, יהיה מיעוט שידבר שטויות, ולכולם זה ברור חוץ ממנו.
Carlton Myers כתב:
*לא כתוב אלוקים בתורה.
נכון. צריך לומר 'אלוקים', וזו דעה שרוב הציבור הדתי חושש לה. נסמך על מסכת שבועות. אחד השמות שיש להם קדושה הוא אלוקים עם ה'. בתפילה אפשר להשתמש בשם הזה כשפונים אל הקב"ה, כשמצטטים פסוק אפשר להשתמש בשם, כשמדברים סתם-לא. הרעיון הוא לנהוג כבוד בשם ולא להשתמש בו בכל הזדמנות. כמובן אתה יודע את זה ומעדיף לעצבן את כולנו - תהיה בריא, אני מצטער בשבילך שלחזור על זה שוב ושוב עושה לך טוב.
Carlton Myers כתב:
*כבר בציטוט הראשון, על חנוך, אתה בורח לפרשנות שלך שלא קשורה לכתוב. לא כתוב "נלקח לעולם הבא". כתוב "אלוהים לקח", ואת זה אפשר להבין בשלל דרכים וצורות. ממש לא כתוב "לעולם הבא", ובוודאי שאין שום רמז לטיבו של אותו "עולם הבא"-שהוא כולו מיתולוגיה יהודית מאוחרת לתורה.
*לגבי הציטוט על רחל, זה שאתה לא רואה דרך אחרת זה לא אומר כלום..."נפש שיוצאת מהגוף וחוזרת לבורא"? זה ממש לא כתוב שם. כתוב שרחל מתה בלידתה.
ָָָ*שמואל ושאול זה לא מהתורה.
מעבר לזה, מצא לי בבקשה ולו מצוה אחת מבין תרי"ג המנויות בתורה שבה הגמול הוא "עולם הבא" או "גן עדן". מצא בבקשה אזכור ליום הדין. בהצלחה.
תן פרשנות אחרת לאן לקח אותו האלוקים, ונדון.
אין דבר כזה מיתולוגיה יהודית. הדת אומרת (וכל יהודי דתי יסכים עם זה, שוב, מלבד מיעוט השטויות שקיים בכל סוגיה בעולם) שתורה שבע"פ נתנה עם תורה שבכתב. מי שלא מאמין בתורה שבע"פ - כופר בתורה כולה, אומר הרמב"ם.
אין שום זרם, למיטב ידיעתי, שמחלק בין תורה לנביא שהאחד אמת והאחד שקר. אז אין משמעות לטענתך שזה לא מהתורה, זה מהנביא. תיתן פרשנות לשאלת ותצא נפשה כי מתה, לאן יצאה נפשה? ואני מעתיק ממקום אחר:
הפסוק: "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה
וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת י"ב ז') מעיד על הישארות הנפש אחר המוות.
נבואת בלעם: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים
וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ "(במדבר כ"ג י') רומזת גם כן על אחרית שאחר המוות.
פניית שאול המלך לבעלת אוב להעלות את שמואל הנביא לאחר מותו: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל
לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי" (שמואל א' כ"ח ט"ו) מעידה שהעם האמין בהישארות הנפש אחר כלות הגוף.
פרשנים אחרים ראו באזכורים נוספים רמז לקיום ה"עולם הבא": כגון הנאמר על חנוך: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי
לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה' כ"ב) או הנאמר על האבות - אברהם, יצחק ויעקב, ועל אישים נוספים שהם "
נאספו אל עמם" (בראשית כ"ה ח', כ"ה י"ז, ל"ה כ"ט, מ"ט כ"ט, מ"ט ל"ג, דברים ל"ט נ').
יש פה שתי מקורות מהתורה ושתי מקורות מהנביא לחיים שאחרי המוות. התורה לא הסבירה מה יש שם.