זה כן אני כתב:
rony כתב:
אני חושב שכמו שהיה ראוי לנקוט זהירות בחרצית הדין כלפי הנערים האלו לגבי האשמת האונס, כך כדאי גם להיות זהירים עם האשמה של הבחורה בתלונת שווא.
בלי קשר לשאלה אם היה אונס או לא, אם הבן ש-(אין)-לי היה חלק מאירוע כזה אני בתור אבא הייתי מרגיש שנכשלתי לגמרי, צריך להיות חתיכת חרא רציני כדי להיות נוכח באירוע כזה בלי להרגיש גועל נפש מוחלט, בטח ובטח אם אנחנו מדברים על להיות משתתף פעיל.
הצעירה הודתה שבדתה את האונס לאחר שחשה פגועה מהם.
ועל מה אתה מדבר? על עצם האירוע (כלומר אורגיה) או תיעוד והפצת המקרה?
קודם כל, מציע לך לקרוא את זה (אני מניח שאם תחפש, תמצא עוד עדויות כאלו) כדי להבין שגם אם היא אמרה שהיא בדתה את האונס, זה לא בהכרח אומר:
ציטוט:
פוסט של אנונימית שעברה אונס (זו אזהרת תוכן בין היתר) - בבקשה קראו ותמכו, זה חשוב בדיוק כמו סיפור קפריסין (וקצת קשור לדיון קפריסין):
גבר תקף אותי. לפני מס' שנים עצרתי טרמפים, עצר לי בחור שנראה נחמד, במהלך הנסיעה הוא נסע בדרך שלא הכרתי וטען שזה קיצור דרך. פחדתי. הרגשתי שמשהו לא בסדר אבל לא הצלחתי לדבר.. גם כי לא הייתי בטוחה.. בן אדם עשה לי טובה ועצר לי טרמפ אני יכולה להגיד לו דרך איפה לנסוע? וגם כי פחדתי. פחדתי שאם אגיד משהו הוא יעשה משהו. משהו לא טוב. שתקתי וחייכתי. חיוך מאולץ, אבל חייכתי.
הסו קולד קיצור דרך שלו הוביל לשטח חול, כבר לא ידעתי איפה אני נמצאת. ביקשתי ממנו שיעצור, אמרתי לו תודה על הטרמפ אבל זה בסדר שיעצור לי כאן. הוא אמר לי לא לדאוג, שתכף נצא לכביש ואני אזהה ואבין איפה אנחנו. כל האיברים הפנימיים שלי בערו והתהפכו, רעדתי מפחד והחזקתי את עצמי לא לבכות אפילו שהיה ברור שהעיניים שלי מלאות דמעות. באיזשהו שלב הוא עצר את האוטו באמצע השטח, הבנתי שזו ההזדמנות שלי לברוח, ניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא היתה נעולה. הוא תקף אותי. באלימות. כשהוא סיים הוא העיף אותי מהרכב בבעיטות.
ישבתי על החול באמצע השטח עם בגדים קרועים והכל כואב בוכה את נשמתי ולא היה לי מושג איפה אני נמצאת. הבנתי שאני לא יכולה ללכת ככה הביתה, התקשרתי למשטרה כדי שיעזרו לי. שיבינו איפה אני נמצאת ויעזרו לי לצאת משם ולהגיע הביתה. דרך איכון הטלפון שלי וכשאני ברעד ובכי מנסה להסביר לשוטרת בטלפון מה אני רואה סביבי (כלום חוץ מתחנת דלק רחוקה שאפילו לא הצלחתי איזו תחנה) הגיעה אלי הניידת. יצאו ממנה השוטרת שאיתה הייתי בטלפון ושוטר. כשהשוטר יצא מהניידת התחלתי לצרוח ולבכות יותר. התחפרתי בעצמי והתחננתי שהחול יקח אותי ויקבור אותי בתוכו.
השוטר נכנס בחזרה לניידת והשוטרת נשארה איתי, אבל במרחק סביר. מדברת עם הידיים וכל פעם שהיא מזיזה יד אני קופצת. לא הצלחתי להגיד כלום מלבד לבכות ולמלמל "אני רוצה הביתה אני רוצה הביתה" השוטרת אמרה שאני חייבת להגיש תלונה, שאני בטח לא רוצה שהוא יעשה את זה לאחרות. לא הצלחתי לענות לה, רק רציתי ללכת הביתה. איכשהו היא הצליחה להעלות אותי לניידת, הסתכלתי מהחלון ורק המשכתי לבכות ולמלמל שאני רוצה הביתה.
כשהגענו לתחנה חקרה אותי שוטרת אחרת. היא ביקשה שאגיד לה מה הוא עשה לי. איפה. כמה זמן זה קרה. איפה הוא הרביץ לי. כמה זה כאב. אם היתה לי הכרות מקדימה איתו. אם היינו חברים ואולי רבנו ואני כועסת עליו. (אפילו בכתיבת הפוסט הייתי צריכה לעצור בשלב הזה ולהתאפס על עצמי.) בחקירה עצמה הצלחתי להוציא מעט מאוד מילים, בעיקר צרחתי ובכיתי. צרחתי "דייייי!". די. היא הציעה עימות. חשבתי שעוד רגע וכל כולי עומד להתפרק, אישה שהופכת לרסיסי אבק ונעלמת. סירבתי לעימות.
החקירה המשיכה. רק רציתי ללכת הביתה. עברה לי בראש המחשבה שאולי אגיד שזה לא נכון, ששיקרתי וככה יעזבו אותי כבר לנפשי ואוכל ללכת כבר הביתה. אפילו שזה לא נכון, לא שיקרתי. אבל לא הצלחתי. אולי אם הייתי קצת יותר חזקה באותו רגע הייתי מצליחה להגיד ואז הייתם קוראים לי זונה. אומרים שרציתי את זה. שמגיע לי כי.. (תכניסו כאן איזו סיבה שתרצו) שאני שקרנית. הייתם חוגגים אותו. אומרים שהוא גיבור. שאני נימפומנית שרצתה להרוס לו את החיים ובכלל, אני סתם זונה הזדיינתי גם לילה לפני אז מה אני משחקת אותה.
שנית, אני מתייחס לכל האירוע, לכך ש-3-5-10-12 גברים בועלים צעירה אחת, שיכורה (כנראה מאוד) אחד אחרי השני, מצלמים את האירוע ושולחים כלפיה קללות משפילות, זה סיטואציה מזעזעת בעיני ואני לא מבין איך אפשר להיות אדיש אליה או לקבל אותה. עצם העובדה שהם הלכו והפיצו אחר כך את הצילומים בניגוד לרצונה זה משהו שלמיטב הבנתי הוא כן פלילי בישראל ולא פלילי בקפריסין, אבל הוא דוחה ומביש בכל מקום בעולם.