סל ניוז

אחלה הודעה סאבוניס!
מהרשימה שנתת עושה רושם שהסיכוי הכי טוב לבחור כוכב באיזורים האלו הוא ללכת על שחקן "תורם" ולא על שחקן עם אפסייד.
אם נשתמש במטריקה שלקחת (מניח שאפשר להזיז שחקן או שניים לפה או לשם) אז 16 מתוך 21 הכוכבים שנבחרו מחוץ לטופ 5 הם שחקנים "תורמים" והמובהקות הסטטיסטית פה די מובהקת.

על כל בחירת טופ 5 יש 5 בחירות סיבוב ראשון מחוץ לטופ 5, אז חלוקה חצי חצי אומר שעבור בחירה בודדת לבחירת טופ 5 יש סיכוי הרבה הרבה יותר גבוה להשגת "כוכב".
והעניין שחלק גדול מהשחקנים פה הם "דרג 2" אפילו מחזקת את העניין הזה יותר.

אני חושב שלא ניתן להתווכח עם כך שההסתברות להשיג כוכב בבחירות טופ 5 (ויש קפיצת מדרגה בין בחירה מספר 1 לבחירות שמתחת) גבוהה בהרבה מההסתברות במיקומים נמוכים יותר. ראיתי מאמרים שמדברים על קפיצות בהסתברות לפי מקבץ של בחירות (1-5, 6-10 וכו' לדוגמא). לא זוכר בדיוק את החלוקה, אבל הגרף הוא לא ליניארי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני לא חושב שיש מי שיתווכח על זה שבעזרת כדור בדולח אפשר תמיד (או כמעט תמיד) למצוא כוכב בבחירה תשיעית, קרוב לוודאי שזה נכון גם לבחירה 15, אז מה?

אם הבנתי נכון, אטט טוען שתי טענות:
אחת - אפשר, על פי ניתוח אובייקטיבי של תכונות ויכולות (והוא הציע מנגנון ניתוח כזה), להעריך למי יש סיכוי להפוך לכוכב.
השניה - בבחירה תשיעית צריך לבחור מישהו שיש לו סיכוי להפוך לכוכב.

אני מודה ששתי הטענות האלו נשמעות לי מופרכות.
לגבי הראשונה - רוב השחקנים שבדיעבד הם התשיעיים ברמתם בדראפט (שוב, מפנה אותכם לפרויקט בהופס) הם לא כוכבים, זה שבכל דראפט יש שחקן או שנים שנשארו עד הבחירה התשיעית ויש להם פוטנציאל להיות כוכבים לא באמת מעיד על דרך פעולה כזו או אחרת אלא על כך שכנראה מאוד קשה להעריך מה התקרה בשלבים כאלה.
לגבי השניה - הבחירה היא כל כך תלוית סיטואציה (ולרוב בשלב הזה אין בחירות נו-בריינר) שכמעט מיותר לנסות להגיד על זה משהו מוחלט.

קודם כל, מסתבר שטעיתי לגבי המשקל של קנארד לפני הדראפט, מקבל את התיקון. עדיין, כפי שאתה מודה, קיים הבדל מהותי בווינגספאן וכמו שאמרתי, הוא משמעותי גם בהגנה (והרי קליי מתמחה בעיקר בשמירה מול רכזים ושחקני פרימטר לא פיזיים במיוחד), וגם בהתקפה כפי שכבר פירטתי.
לגבי הבדלי האתלטיות ביניהם, אין לי מה לשכנע אותך. מבחן העין ברור למדי. קליי הוא לא פריק אתלטי כמובן, אבל הוא כן מה שנקרא basketball athletic, כמו שברנדון רוי היה למשל, או כמו הארדן ולוקה בימינו. יש לו יכולות אתלטיות-קואורדינטיביות שבאות לידי ביטוי ביכולת העלייה לזריקה ממגוון מצבים קשים.

אתה מתעקש על 'נתונים פורמליים' כמו ממוצעי השלשות ואחוזי הדיוק שלהם (שעדיין משחקים לטובת קליי, אגב...), אבל מה לעשות שסקאוטינג רציני מצריך קצת יותר מכך. במקרה של קליי וקנארד כפרוספקטים, סקאוטינג שכזה מן הסתם הראה שקליי מסוגל להשתחרר טוב יותר לקליעה, ואף לייצר בעצמו מצבי קליעה תוך כדי תנועה, והנתונים הקשיחים של הבדלי ווינגספאן רק מסייעים להבין מדוע זה כך.

לא רואה סיבה להיכנס עכשיו לתקרות של מיטשל ובוקר מולך. כבר הסברתי באריכות באיזו מידה שניהם נחשבו לבחירות אפסייד מבטיחות, בטח בהשוואה לשני הפרוספקטים ה(מה לעשות)לבנים ולא אתלטיים שנבחרו לפניהם ושאותם הבאתי כדוגמה לבחירות נטולות אפסייד בעליל (כך שלגביהם אני מסכים עם גישת אטט, אני רק חושב, בדומה לרבים אחרים כאן, שהוא מגזים עם השאיפה למצוא כוכב בכל בחירת לוטרי אשר תהיה, רק כי ניסיון העבר מלמד שתמיד מתגלים כוכבים בבחירות מאוחרות יותר או פחות).

כך שלגבי הניסיון שלך להגחיך את הדוגמה שהבאתי עם העדפת קנארד על מיטשל, אמרתי את זה כבר אך אומר זאת שוב: מיטשל, בניגוד לדיאלו או דיוינצ'נזו (שנבחרו שניהם בדראפט 2018 בכלל), אשכרה היה פרוספקט שעלה על הרדאר של קבוצות ואתרים שעוסקים בסיקור הזה. אין שום חוכמה בדיעבד בדוגמה שהבאתי. חיפשתי כאן ומסתבר שדווקא בת'רד של דראפט 2017, בניגוד לשניים שהיו לפניו ואחריו, לא השתתפתי כאן. אבל אם אתה חבר בקבוצת פורום וואלה NBA עובר לפייסבוק, מוזמן לשלוח לי את שמך ואתייג אותך במוק דראפט שהעליתי שם כמה ימים לפני. שם שיבצתי את מיטשל בבחירה 10 של הקינגס, כחלק מטרייד שלהם עליה ותוספות לניקס בתמורה לפורזינגיס. את קנארד אומנם שיבצתי בבחירה 11 של שארלוט, אבל נראה לי שזה היה יותר כתחזית ומתוך ההקשר הצפון קרולייני (והרי ג'ורדן הראה כבר 8 שנים קודם לכן, עם הבחירה בג'רלד הנדרסון, שאין לו בעיה לקחת בלו דביל).

אבל אם אתה מתעקש, אז אני אומנם לא חושב שדיוינצ'נזו הוא דוגמה לפרוספקט עם אפסייד, אבל כן הייתי מעדיף אותו על פני קנארד בזמן אמת ולו היו באותו מחזור דראפט. את דיאלו לא ממש לא הכרתי בזמן אמת, אז אין לי מה להתייחס אליו (וכמו אטט, גם אני לא מחויב לשיטת ה"נתונים פיזיים ואתלטיים מרשימים = אפסייד בשמיים").


עכשיו שהבהרת איך הגעת להשוואה המופרכת בין קמינסקי לווץ' ולופז, אחזור קודם כל על עניין המאסה. למה ווץ' בחירת אפסייד? כמו שעמוס כבר אמר, השילוב של גובה הבחירה (אמצע דראפט), היסודות האירופאיים מחד והניסיון במכללות מאידך, השיפור שהפגין כג'וניור (17, 10, 1.5 חסימות, כמעט שלשה למשחק), נבא סייז בגיל 20 (סבן פוטר, 260 פאונד), הרשים באימונים אישיים וכך החל לטפס בביג בורדס של קבוצות. ווץ' בא למטה, קמינסקי בא מלמעלה (שחקן השנה במכללות...). לא רואה סיבה להשוות ביניהם, למעט היעדר האתלטיות (שפחות קריטית עבור ווץ', גם כפרוספקט וגם בדיעבד, כי לפחות הוא סנטר מסיבי ולא טווינר שתקוע בין עמדות 4-5). אגב, אני זוכר שאחד הרציונלים ששמעתי לבחירה של שארלוט בקמינסקי, זה שאחרי עזיבת ג'וש מקרוברטס למיאמי בקיץ 2014, חסרונו כסטרץ' 4 עם יכולת מסירה הורגש, לכן רצו לפתח את קמינסקי לתפקיד זה. כלומר, חיפשו רול פלייר בבחירה 9 כתחליף לפרי אייג'נט שעזב בכלום כסף שנה לפני כן...

נקודה חשובה מאוד, פחות לדיון הנוכחי אבל כן לאלה מסוג "הבחירה השלישית מניבה שחקנים מוצלחים יותר מהבחירה השנייה" (אולי, בין היתר, הסלטיקס בחרו ברצף את ג'יילן בראון וטייטום באמצעות בחירות של הנטס?) או מה שעמוס לב כתב במהלך הדיון שהתפתח כאן על הפער המעניין בין בחירה 8 לשתיים שאחריה.

עדיין לא הבנתי מה הנקודה שלך עם מיטשל באה להבהיר ואני ממש לא חושב שווץ' היה בחירת אפסייד ( גם כאשר הוא עם יותר אפסייד מקמינסקי) ולגבי לופז כבר חזרתי בי.
בכל אופן, נראה לי עכשיו זה סתם נכנס לשלב של להוכיח למי יש יותר גדול ומי יגחיך יותר את טענת השני... נראה לי אפשר לסיים בנקודה הזאת באי הסכמה

הנה, זאת התגובה. בואו נפרק לגורמים ונסיבות את חלק מהבחירות המוזכרות כאן:
- נוביצקי נבחר תשיעי ע"י הבאקס, שמיד שלחו אותו עם פאט גאריטי למאבס תמורת רוברט טריילור שנבחר שישי. כך שמבחינת הקבוצה שבחרה כאן תשיעית, האפסייד והכוכבות של נוביצקי למעשה פוספסו. האם ללא הידיעה שניתן לסחוט כך את הבאקס, דאלאס פשוט היתה לוקחת את נוביצקי בבחירה השישית?
- טימאק וסטודמאייר נבחרו כתיכוניסטים. פניקס בחרה הן את אמארה והן את מריון ובאמצעות בחירות שהגיעו אליה מאטלנטה ודאלאס, בהתאמה. כלומר, יש כאן הטיה של קבוצה שנוהלה היטב באותן שנים ובחרה טוב בדראפט.
- גם נואה והייוורד נבחר ע"י הבולס והג'אז, קבוצות פלייאוף באותן שנים, באמצעות בחירות שהגיעו דרך הניקס, כמובן (:


לגבי בחירה 8, מה שיהיה מעניין זה לבחון את זהות הקבוצות (והפרוספקטים שהן בחרו) לפני אותן בחירות 9 מוצלחות הנ"ל.

בבחירה 10, ג'ורג', ג'ו-ג'ו וביינום היו לגמרי בחירות אפסייד. פירס החליק עד לבחירה הזאת בקטע ממש לא ברור, כנ"ל באטלר ולופז (כלומר, בזמן אמת זה נחשב להחלקות משמעותיות). ושוב, מבחינת זהות הקבוצות יש לנו כאן פעמיים סלטיקס, פעמיים לייקרס, את הפייסרס שכבר עשורים לא בוחרים בטופ 10 ועדיין מצליחים למצוא יופי של שחקנים (ג'ורג', גריינג'ר וטרנר הם רק חלק מהדוגמאות לכך), את מיאמי של ריילי (עם בחירה ברורה מאליה, בדומה לזו של בוסטון בפירס), את הבלייזרס של אולשיי, ואת אטלנטה כקבוצת פלייאוף שבחרה להיפרד ממוקי בליילוק תמורת הזכויות על טרי. בקיצור, אף סיפור הצלחה מפתיע של איזו סקרמנטו, מינסוטה, הקליפרס בימי סטרלינג ונמושות דומות...

[quote="sheky"
עדיין לא הבנתי מה הנקודה שלך עם מיטשל באה להבהיר ואני ממש לא חושב שווץ' היה בחירת אפסייד ( גם כאשר הוא עם יותר אפסייד מקמינסקי) ולגבי לופז כבר חזרתי בי.
בכל אופן, נראה לי עכשיו זה סתם נכנס לשלב של להוכיח למי יש יותר גדול ומי יגחיך יותר את טענת השני... נראה לי אפשר לסיים בנקודה הזאת באי הסכמה [/quote]


אוקיי, אבל בכל זאת רוצה לחזור על הנקודה עם מיטשל כי היא נראתה לי די ברורה: מדובר בפרוספקט צעיר יחסית, אומנם סופמור אבל כזה שעשה קפיצה משמעותית בשנתו השנייה במכללות. פרוספקט שגם הרשים מאוד באימונים וצבר מומנטום לקראת הדראפט. דובר עליו כבחירה אפשרית של הניקס (8) ואולי גם המאבס (9), רק שעומס הפרוספקטים בעמדה שלו דחק אותו מחוץ לטופ 10.
הנקודה שלי היא שגם בלי להיכנס לחוכמה בדיעבד, עבור הפיסטונס של אותן שנים עם רג'י ג'קסון בפוינט, היה עדיף ללכת על פרוספקט עם תקרה גבוהה (יותר מזו של קנארד ובכלל) כמו מיטשל, בטח כשגם הרצפה שלו תוארה כשחקן 3 & D בסגנון נורמן פאוול (שבעצמו רק החל את דרכו בליגה אז).

אם טיעון הקאונטר שלך הוא שדטרויט הלכה בכל זאת על קנארד, משום שהיה לה יסוד חזק להאמין שהתקרה שלו היא כמו של קליי תומפסון, שהרי חוץ מהפרשי הווינגספאן הם לכאורה "אותו דבר", אז באמת שאפשר לסיים באי הסכמה הדדית (:

אטט, מעניין אותי מה דעתך על מקרה המבחן של אינדיאנה פייסרס ובחירה 11 בדראפט 2015. הפייסרס הגיעו ללוטרי הזה אחרי כמה שנים טובות של חזרה לצמרת המזרח, שהסתיימו בקריסה מול מיאמי, בדגש על רוי היברט והדם הרע שנוצר בין הרכש אוון טרנר לסטיבנסון ושאר הקבוצה. זו היתה בחירת לוטרי ראשונה שלהם מזה שנים רבות, אין לי כוח לבדוק כרגע, אבל עדיין בחירה מחוץ לטופ 10 או גבוה מכך, זה כבר עשורים על גבי עשורים שלא היה להם.
פול ג'ורג' היה שחקן הפרנצ'ייז, לצדו בכנף היה את סי ג'יי מיילס ורודני סטאקי, בעוד שבסנטר היה את רוי היברט הגמור מנטלית ואת לאבוי אלן.

שלושה-ארבעה פרשמנים מסקרנים נותרו על הלוח: דווין בוקר, מיילס טרנר, קלי אוברה וטריי ליילס. אוברה נחשב כמועמד להיבחר עשירי ע"י ריילי, אולי זה היה קורה לולא ג'סטיס ווינסלו (שנתפס כבחירת טופ 5 לאורך השנה ואולי גם בשלבים מסוימים שבין תוצאות הלוטרי לערב הדראפט) החליק עד אליו, בדומה לקארון באטלר בזמנו.

(1) במי הפייסרס היו אמורים לבחור ועל סמך מה?
(2) איך היית מדרג את טרנר בעמדתו (טופ X) לאחר עונתו הסופמור שלו - וכיום?

לא לא, הטיעון שלי לא היה שהוא כמו קליי פרט לווינגספן אלא שה"אפסייד" של קליי היה פחות או יותר כמו של קנארד. מבחינה גופנית לא היה פער ענק בינהם ( חוץ מהווינגספן כמובן) ומבחינה סטטיסטית גם לא היה משהו בולט מדי בקליי (ולראיה הבחירה בשליש התחתון של הלוטורי בקליי).
כל מה שרציתי להגיד שאני לא חושב (על סמך נתונים אמפירים) שהיה משהו בקליי לפני הדראפט שיכלת להגיד שהנה הוא הולך להיות אחד הכוכבים הגדולים בליגה ( ואולי אחד מ2 הקלעים הגדולים אי פעם) שהיה מאוד ברור שאצל קנארד זה לא ככה. אתה ציינת שהיה אפשר לדעת שהתקרה של קליי גבוה בהרבה משל קנארד על סמך נתונים גופניים, אני לא רואה את זה בצורה מובהקת. לא טענתי שקנארד עם עוד קצת ווינגספן היה קליי, אלא שהסבירות שקנארד יהיה ברמה של קליי היא לא נמוכה בהרבה מהסבירות שקליי של לפני הדראפט יהיה קליי של אחרי הדראפט.

גם לגבי מיטשל, הדיון לא על האם הוא שחקן אפסייד או לא (הנתונים האתלטיים שלו בקומבין שכנעו אותי שכן ) אלא האם הוא דוגמא ללמה עדיף בחירת אפסייד. אני לא חושב שזו דוגמא לזה שעדיף בחירת אפסייד אלא דוגמא לזה ששחקן יותר טוב נבחר מאוחר יותר. גם כאן לא דיברתי על זה שלקנארד יש אפסייד כמו של מיטשל או משהו בסגנון אלא שהיו עוד בחירות אפסייד שמן הסתם לא השתלמו.
אם הסטייטמנט שלך היה שאם יש שחקנים שאמורים ללכת באותו איזור בדראפט אז עדיף את זה עם האפסייד הברור על זה בלי אז אני מסכים. הקונטקסט של הדיון הוא שעדיף לך אפסייד תמיד על לא אפסייד ולכן לשם שייכתי את הדוגמא שלך.

אוקיי, כבר נאמר לך כאן שקליי לא נבחר על תקן בחירת אפסייד, ואכן ממה שזכור לי הוא נחשב לבחירה די בטוחה. עדיין, אם מתבקשים לדרג פרוספקטים לפי אפסייד, אין לי ספק שבזמן אמת קליי היה מדורג גבוה משמעותית מקנארד.

אגב, מעניין לראות שלפני קליי אכן נבחרו לא מעט פרוספקטים כושלים על סמך אפסייד - וסלי (6) וביומבו (7), כשמנגד, בחירה אחת לפניו נלקח סנסציית המכללות ג'ימר פרדט, שאומנם ממחיש את ההבדל שהצעתי בין upside pick ובין פרוספקט עם אפסייד, אבל עלו ספקות רציניים לגבי יכולתו לעשות את המעבר מהקולג'ים לליגה ואני מעריך שקבוצות פחות ליצניות מהקינגס היו מאפשרות לו להחליק מחוץ ללוטרי ואולי אף לאזור ה20.

לגבי מיטשל, אתה אומר "דוגמה לזה ששחקן יותר טוב נבחר מאוחר יותר", אבל אני מתאר לעצמי שאטט יצביע בדיוק על פרוספקט כמוהו ויגיד שהנה, שילוב של סקילז עם יכולות אתלטיות, פלוס היכולת להראות שיפור משמעותי מפרשמן לסופמור, זו בדיוק דוגמה לשחקן עם פוטנציאל כוכבות שדטרויט היתה צריכה לכוון אליו (במיוחד בהינתן מצבה באותן שנים, למעשה ממש עד לאחרונה עם הזכייה בלוטרי קייד). בנקודה ספציפית זו אני מסכים איתו. היפותטית ניתן לומר שיכלה גם לכוון לאנונובי, שגם הוא הציג גרף השתפרות מבטיח כסופמור, אבל שני פקטורים חשובים הבדילו בין השניים: (1) כישורי ייצור קליעה מפותחים יותר שמיטשל הפגין כבר אז, שזה כן אלמנט שאטט מדגיש אותו; (2) תיק רפואי מדאיג של אנונובי, שגרם לו להחליק מסוף הלוטרי עד לאזור שבו GM הנאגטס חשב שיוכל לבחור בו (ולכן עשה את הטרייד דאון מבחירה 11 והזכויות על מיטשל תמורת הבחירה של יוטה וליילס).

לגבי החלק הראשון עם קליי - מהסתכלות על הנתונים ועל הניתוחים אני לא ראיתי עדיפות ברורה לאפסייד של קליי. מודה שאני לא עוקב אחרי קולג'ים אז אולי אני לא בכיוון ואם זה אתה משוכנע אז בזה שקליי היה מדורג גבוה משמעותית אז אני מקבל. לא ראיתי לזה סימוכין באתרי דראפט אבל מודה שלא חפרתי.
הנקודה שלי הייתה שלהגיד שהתקרה של קנארד או קיספרט או ווטאבר זה ג'ו האריס ולא קליי זו חוכמה בדיעבד כי גם לקליי לא היה את האפסייד של להיות קליי והנה הוא קליי.

לגבי החלק עם מיטשל - כמו שרשמתי מקודם, אם הסטייטמנט הוא שכשיש שני מועמדים שאמורים ללכת באותם מקומות אז עדיף לך ללכת על האפסייד (בעיקר אם הרצפה לא נמוכה) אז אין לי ויכוח. הקונטקסט של הדיון הוא שבבחירה באמצע/תחתית הלוטורי אתה צריך לקחת אפסייד, גם אם אלו היוקיצ'ים, הדריימונד גרינים המידלטונים והבאטלרים של העולם והמקרה שלהם הוא שהם לא היו באיזור.
מעבר לזה, אני לא בטוח אם הדוגמא עם מיטשל היא לא יותר מאנקודטה כי אתה בעצמך נתת את המקרה ההפוך של קליי ששם דווקא הבחירה בלי האפסייד יצאה הטובה יותר.

לגבי ג'ימר, אני חושב שההצלחה של סטפ שכנעה את הקינגס לתת את הצ'אנס לג'ימר. הספיקות כלפי ג'ימר היו דומות לאלו שהעלו כלפי סטפ ועדיין הוא הוכיח את עצמו כסקורר יעיל באן.בי.איי. גם ג'יי ג'יי רדיק הפך להיות בשנתיים לפני הדראפט של ג'ימר שחקן רוטציה יעיל וקטלני מהשלוש.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

עברו יותר מעשר שנים, וממה שזכור לי, לא הכי התעמקתי לקראת דראפט 2011 (בדומה לדראפט 2013 למשל, זה בדר"כ קורה לי כשמדובר על מחזור חלש).
מה שכן, אני יכול להצביע על הבדל משמעותי בשש השנים שחלפו בין הדראפט של קליי לזה של קנארד, שהופך את ההשוואה ביניהם לאנכרוניסטית: מהפכת השלשות בליגה (שקליי והווריורס הם כמובן ממבשריה).
כלומר, כשקליי נבחר "רק" במקום 11, זה על תקן קלעי מבטיח אבל גם יותר מכך. אם הוא היה נכנס לדראפט החל משנת 2015 והלאה, אני מעריך שהיה נבחר במיקום גבוה יותר. לעומת זאת, קנארד (או קיספרט מהדראפט האחרון, שבמוקים מסוימים ריחף סביב הטופ 10), כבר נהנה מהמעמד המשודרג של שוטרים בליגה. SVG בחר בו על תקן פריים רדיק (כלומר רדיק של אותם שנים, שהיה חתום בקליפרס ובלתי מושג נכון לאותה נקודת זמן).

הסטייטמנט הוא כפי שכתבת בהתחלה. מה שכן, משעשע שבדוגמאות לבחירות אפסייד מפוספסות של אמצע-תחתית לוטרי, הבאת ארבעה פרוספקטים שהחליקו כולם עד לסוף הסיבוב הראשון ונמוך מכך, בגלל נתונים פיזיים שהועמדו בספק, כלומר בדיוק להפך מאפסייד...

אגב, מצטרף טרי לרשימה הוא דזמונד ביין, שלגביו אני יכול להעיד ששמעתי הרבה הייפ חיובי סביבו לקראת הדראפט, כשמנגד היה ברור שבגלל גילו המבוגר (סניור) ומוטת זרועות קצרה, שיהיה זמין באזור ה20.

טוב זה כבר נכנס לבעיה שרשמת מקודם שבה אני מפיל עליך טיעונים של אטט ומצפה שתגן עליהם הוא לפחות ליוקיץ ובאטלר כבחירות אפסייד ( מניח שבגלל הקריטריון האמורפי של "כישורי משחק"). כנראה שגובר ואולי ג'רו הולידיי היו דוגמאות יותר מוצלחות.

מוזר שלא קישרתי בראש.

אתה יובל שפירא? די קישרתי בראש (;

חלום שלי להיות יובל שפירא. אבל נדמה לי שהיית בליגת פנטזי של הג'נטס איתנו כשאני ושפירא שיחקנו ביחד. אני בטוח שאתה יותר טוב במוקדראפטים מפנטזי.

טוב, זכור לי שהיה עוד יובל, אבל שפירא הוא זה שלתקופה מסוימת כתב איתנו במדור של וואלה.
שמע, זו היתה פעם ראשונה שלי בליגה עם הגבלת משחקים לעמדה ומול רמת תחרות שכזו. אבל מעניין שאתה מעלה כאן פנטזי, בדיוק חשבתי לעצמי מקודם שיכול היה להיות מגניב לקבץ 30 חובבי פנטזי שאוהבים גם להתעמק בדראפטים האמיתיים, ולהקים ליגת דיינסטי של מכסת קיפרים גבוהה יחסית, כך שאחרי הדראפט המייסד שלה כל מה שנותר מעונה לעונה זה לערוך דראפט שמתמקד אך ורק במחזור הרוקיז הנכנס - וכדי לנפות הטיות של פרי סיזן, מחנה אימונים, ליגת קיץ ואפילו תוצאות הדראפט האמיתי - עורכים אותו יום או שבוע לפני.

ברור שזה עדיין לא ידמה את התהליך האמיתי במלואו, מבחינת המידע הזמין לג'יאמים שמראיינים פרוספקטים ובוחנים אותם באימונים פרטיים, אבל זה כן יאפשר למומחים בעיני עצמם או אחרים להרכיב תיק ביצועים לאורך השנים (אני חבר בליגת דיינסטי שפעילה מאז עונת 2010).

אז אם מישהו מספיק מעורה כאן ובפורומים אחרים של קהילת הנבא בישראל (פלוס אולי כמה קונקשנים מחו"ל) ומעוניין להרים את הכפפה, אשמח להיות בפנים (:

אני משחק בעיקר דיילי פנטזי שזה ההיפך המוחלט ואני בערך האחרון בעולם שחושב שהוא מומחה. למעשה זה בערך כל השטיק שלי לטעון שההטיה האנושית היא לזכור את הפעמים שצדקת כמשהו שקרה בזכותך ואת הדברים שטעית כמקריים. זה היה הויכוח בנינו בפעם היחידה שזכור לי שהתדיינו, בדיוק סביב המוק דראפט שלך (ועל דני איינג').

בתור אוהד יוטה, אני דווקא זוכר שמיטשל הוצג על ידי הסקאוטים האחרים כמישהו שצפוי להיות סוג של אתלט הגנתי, שלא צפוי לו אפסייד גדול. מישהו שהגיע כמוצר מוגמר, ולא צפוי להשתפר.
גובר הגיע עם אפסייד, אבל אף אחד לא חשב שיהיה כוכב.

_________________
נערך יותר מפעם אחת

לא זוכר כ"כ על מה התווכחנו בקשר לאיינג', על הטראק רקורד שלו בכל מה שקשור לבחירות דראפט, או כמנג'ר בכלל?

האמת היא שלמרות הפיתוי לכרוך את שלושת השחקנים הנ"ל בחבילה אחת בגלל היד לשלוש, זה לא הכי מדויק.

רדיק היה אגדת מכללות בדיוק, אבל שחקן שההתאמה שלו לNBA עמדה בספק גדול. 1.93 לא אתלטי בלי יכולת ניהול משחק, קלעי טהור נטו. עשה קריירה מאד יפה ביחס לציפיות, שלא היו גבוהות במיוחד-אמנם נבחר בלוטרי, אבל במקום ה11 בדראפט החלש מאד של 2006. קלעי אחר שקיבל קרדיט הרבה יותר גדול בדראפט הזה, ואכזב הרבה יותר, זה אדם מוריסון שנבחר שלישי. בגובה 2.03 עם ממוצע של 28 נקודות למשחק ב43% לשלוש בגונזאגה, שארלוט קיוו להביא שחקן משמעותי וקיבלו באסט מהדהד.

גימר (יש לומר ג'ימרררררררר) גם לא דומה במיוחד לסטף. אמנם טווח קליעה מדהים ויכולת סקורינג מדהימה ברמת המכללות, אבל גם הוא לא מגדולי מובילי הכדור/מנהלי המשחק, רחוק מאד מהוירטואוזיות של סטף בכדרור ומהזריזות שלו. עצם העובדה שהוא הצליח להפוך לשחקן ששרד כמה עונות בNBA זה נחמד, אבל "הוכיח את עצמו כסקורר יעיל בNBA" זו הגזמה לא קטנה. ג'ימר עבר 4 קבוצות ב5 עונות, לא שיחק דקה בפלייאוף, בעונה האחרונה המשמעותית שלו (ניו אורלינס 14-15') הוא היה מזעזע עם 19% לשלוש ב50 משחקים, ובסופו של דבר הסטטיסטיקה שלו כשחקן NBA היא 6 נקודות למשחק ב41% מהשדה. יעיל זה לא.

ההבדל הגדול, כאמור, של סטף מהאחרים מבחינת סקילז זה השליטה הוירטואוזית בכדור, הזריזות ויכולת ניהול המשחק-תכונות שלא היו בכלל לרדיק שהתמקד בקליעה וכאמור הצליח יפה, ושהיו לג'ימר יותר אבל הוא לגמרי לא ביטא אותן בליגה.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

הובנתי לא נכון, הסברתי את עצמי לא נכון. המשפט על "הוכיח את עצמו כסקורר יעיל באן.בי.איי" התייחס לסטפ אחרי 2 עונות ולפני הפריצה הגדולה. ג'ימר לא היה סקורר באן.בי.איי ובוודאי לא יעיל.

ברור שהיו הבדלים בין 3 השחקנים וזאת הסיבה שאחד נפלט במהירות מהאן.בי.איי ומסוגל להצליח רק בליגת אין הגנה בסין, השני הפך לרול פלייר נהדר ואילו השלישי שינה את האן.בי.איי. אבל הטיקט המרכזי ששלושתם רכבו עליו לפני הדראפט היה דומה והבחירה בקארי הושפעה לא מעט מרדיק וזאת של ג'ימר הושפעה המון מסטפ.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי