Gilsh כתב:
פוסט מצוין, המון תודה על המידע והניתוח!
מסכים עם כל מה שכתבו מעליי, קשה להסיק משהו מהנתונים אבל זה בהחלט מספק חומר למחשבה.
2 הסיבות העיקריות, שקופצות לעין החובבנית שלי, זה שהעובדה שהקנדים שיחקו בקולג'ים איפשרה לסקאוטים להתרשם יותר מקרוב מול פרוספקטים אמריקאיים בסביבה שהם מכירים היטב ויכולים להעריך אותם בצורה מדויקת יותר, לעומת כאלה אירופאיים שמשחקים מעבר לים ולא מתחרים בד"כ מול פרוספקטים אירופאיים אחרים, ובטח שלא מול אמריקאיים וקנדים. הסיבה השנייה נעוצה במה ש - yoya הזכיר, ההצלחה של הדור הצרפתי הקודם גרמה להערכת יתר של שחקנים צרפתים מעצם היותם צרפתים, וזה כמובן מתכון לאכזבה, בטח כשהדור שנבחר בתקופה הנדגמת מוכשר פחות.
יש כמובן הסברים פוטנציאליים נוספים: זה שצרפתים נוטים להיות אתלטיים יותר ולמשוך תשומת לב בגלל ה"אפסייד", מנטליות שונה מאד מזו האמריקאית (אף שמנטליות צרפתית או כל מנטליות אירופאית שונה מזו של שכנתה, מאד מתחבר למה ש stavs רשם לגבי מדגם מייצג אפשרי של בחירות מאירופה, שווה בדיקה), שיטות עבודה טובות ברמת הילדים/נערים/נוער של הקנדים לפני 10-20 שנה שאיפשרו פריחה שכזו ואולי בינתיים ארצות אחרות הדביקו אותן וכו'.
זה מסוג הדברים שקשה להסביר וצריך מאד להיזהר, אבל בוודאי אי אפשר להתעלם מזה! מעורר תיאבון להמשך המחקר.
מסכים עם זה. נדמה לי שהמשותף לכמה מהכשלונות המרכזיים של הצרפתים בשנים האחרונות הוא דגש יתר (בדיעבד) על אתלטיות ונתונים פיזיים (למשל מוטת כנפיים) על חשבון הבנת משחק.
אבל נדמה לי שיש כאן גם עניין של קושי "לתרגם" את הרמה באירופה, שהיא מאוד וריאבילית. למשל, איך מתייחסים למה שטופיץ' הראה השנה בליגה חלשה כמו האדריאטית? איך מתרגמים את מה שיאניס מצד אחד ופוקו מצד שני עשו בליגה השנייה ביוון? אז כשמדובר על כוכבי יורוליג או ליגות רציניות כמו דונצ'יץ' או ויקטור, זה כנראה פחות מורכב (למרות שגם דונצ'יץ' הוערך בחסר). אבל מה עושים עם האחרים זה כבר יותר מסובך.
גם בקולג' הרמות משתנות, אבל האמריקאים יותר מורגלים למה זה אומר ויש דאטה היסטורי משמעותי על איך הדברים מתרגמים (ועדיין מפספסים לא מעט).
דבר אחד בטוח -- ניסיון של האירופאים לעבור דרך המסלול האמריקאי לא בהכרח עוזר להם. בשנתיים האחרונות הגיעו לארה"ב חמישה שחקנים שהצטיינו בטורנירים של פיב"א בנבחרות הצעירות, הובילו אותן להישגים, ונחשבו לפרוספקטים מבטיחים לדראפט. זה כולל שלושה ספרדים (איזאן אלמנסה שמשחק באיגנייט בג'י ליג, אדאי מארה שמשחק ב-UCLA, ובאבא מילר, שנה שנייה בפלורידה סטייט) ועוד שניים שגם הצטרפו ל-UCLA -- יאן וידה הסלובני וברט בויוקטונסל הטורקי. המנייה של כולם בנפילה רצינית. אלמנסה לא נראה טוב בג'י, מילר לא מצליח להתבלט בפלורידה סטייט ועולה מהספסל. ושלושת הרוקים של UCLA לא מקבלים כמעט דקות, למרות שהברואינז עם פתיחת העונה הכי גרועה שלהם שזכורה לי.
אבל אולי זה דווקא אומר משהו. אולי אם אלמנסה למשל היה נשאר בספרד באיזור הנוחות שלו ונותן מספרים יפים בליגה הראשונה, הוא היה נבחר גבוה יחסית בדראפט (כמו שניבאו לו עד לפני חודשיים), ואז הופך לעוד "כישלון אירופאי". אם יש אולי משהו שאפשר ללמוד מההשוואה של הצרפתים והקנדים זה שהקולג' הוא כנראה מנבא טוב יותר להצלחה ב-נבא מאשר הליגות האירופאיות.