סל ניוז

בנוגע לכל השאר, השוואה טובה היא בין הבחירות בצרפתים לבין הבחירות בקנדים. גם כי אלו שתי המדינות שמיצאות הכי הרבה שחקנים ל-נבא, בהפרש גדול מכל היתר. וגם כי מאז 2016, פרופיל הבחירות שלהם כמעט זהה. בשמונת הדראפטים האחרונים נבחרו 20 צרפתים (8 בסיבוב הראשון, 5 בלוטרי, 3 בעשירייה הראשונה) ו-17 קנדים (10 בסיבוב הראשון, 6 בלוטרי, 4 בעשירייה הראשונה), כשעוד שלושה קנדים הגיעו לליגה בלי להיבחר בדראפט (דורט, בריסט ובושה). אז אפשר להשוות את 20 הצרפתים ל-20 הקנדים, עם פרופיל בחירות כמעט זהה, ולראות איך הם מצליחים.

פוסט אדיר

ועדיין, חרף כל זאת, נבחרת צרפת (גם בשנים הקרובות, ויקטור וכו') לא בהכרח נופלת ותיפול (בפועל, לא "על הנייר") ממקבילתה הקנדית. מסובך הכדורסל הזה.

זה לא בדיוק מידע בר השוואה.
היו הרבה בחירות בצרפתים בגלל הצלחה גדולה של צרפתים לפני כן, כמו גובר, פורנייה, פארקר, באטום. ייתכן שהדור הנוכחי פחות טוב, ייתכן שנוצרו ציפיות מוגזמות בגלל הדור הקודם. הקנדים, מעבר לזה שהם כמעט אמריקאים לכל דבר (כאמור כולם הולכים למכללה) הם תופעה חדשה יחסית בליגה, מהשנים האחרונות, זה מאד שונה

הודעה מעולה.
אני כן חושב שהיפלטות מהליגה היא לא בהכרח ה-מדד להשוואה בין צרפתים לקנדים - כי לאירופאים יש יותר נטייה 'להיפלט מבחירה' בזמן שמבחינת יכולת הם עדיין יכלו להשיג חוזה בליגה, אבל זה לא שזה משנה משהו. בהכרח בכל מדד ייצא שיותר משתלם לבחור קנדים.

עכשיו השאלה היא כמה זה עניין של צרפתים, או שהם פשוט מדגם מייצג לשחקנים אירופאים, ואולי כדאי להרים את הכפפה ולנסות לבדוק את זה, אבל בטוח העלית כאן משהו לחשוב עליו.

פוסט מצוין, המון תודה על המידע והניתוח!
מסכים עם כל מה שכתבו מעליי, קשה להסיק משהו מהנתונים אבל זה בהחלט מספק חומר למחשבה.

2 הסיבות העיקריות, שקופצות לעין החובבנית שלי, זה שהעובדה שהקנדים שיחקו בקולג'ים איפשרה לסקאוטים להתרשם יותר מקרוב מול פרוספקטים אמריקאיים בסביבה שהם מכירים היטב ויכולים להעריך אותם בצורה מדויקת יותר, לעומת כאלה אירופאיים שמשחקים מעבר לים ולא מתחרים בד"כ מול פרוספקטים אירופאיים אחרים, ובטח שלא מול אמריקאיים וקנדים. הסיבה השנייה נעוצה במה ש - yoya הזכיר, ההצלחה של הדור הצרפתי הקודם גרמה להערכת יתר של שחקנים צרפתים מעצם היותם צרפתים, וזה כמובן מתכון לאכזבה, בטח כשהדור שנבחר בתקופה הנדגמת מוכשר פחות.

יש כמובן הסברים פוטנציאליים נוספים: זה שצרפתים נוטים להיות אתלטיים יותר ולמשוך תשומת לב בגלל ה"אפסייד", מנטליות שונה מאד מזו האמריקאית (אף שמנטליות צרפתית או כל מנטליות אירופאית שונה מזו של שכנתה, מאד מתחבר למה ש stavs רשם לגבי מדגם מייצג אפשרי של בחירות מאירופה, שווה בדיקה), שיטות עבודה טובות ברמת הילדים/נערים/נוער של הקנדים לפני 10-20 שנה שאיפשרו פריחה שכזו ואולי בינתיים ארצות אחרות הדביקו אותן וכו'.

זה מסוג הדברים שקשה להסביר וצריך מאד להיזהר, אבל בוודאי אי אפשר להתעלם מזה! מעורר תיאבון להמשך המחקר.

מסכים עם זה. נדמה לי שהמשותף לכמה מהכשלונות המרכזיים של הצרפתים בשנים האחרונות הוא דגש יתר (בדיעבד) על אתלטיות ונתונים פיזיים (למשל מוטת כנפיים) על חשבון הבנת משחק.

אבל נדמה לי שיש כאן גם עניין של קושי "לתרגם" את הרמה באירופה, שהיא מאוד וריאבילית. למשל, איך מתייחסים למה שטופיץ' הראה השנה בליגה חלשה כמו האדריאטית? איך מתרגמים את מה שיאניס מצד אחד ופוקו מצד שני עשו בליגה השנייה ביוון? אז כשמדובר על כוכבי יורוליג או ליגות רציניות כמו דונצ'יץ' או ויקטור, זה כנראה פחות מורכב (למרות שגם דונצ'יץ' הוערך בחסר). אבל מה עושים עם האחרים זה כבר יותר מסובך.

גם בקולג' הרמות משתנות, אבל האמריקאים יותר מורגלים למה זה אומר ויש דאטה היסטורי משמעותי על איך הדברים מתרגמים (ועדיין מפספסים לא מעט).

דבר אחד בטוח -- ניסיון של האירופאים לעבור דרך המסלול האמריקאי לא בהכרח עוזר להם. בשנתיים האחרונות הגיעו לארה"ב חמישה שחקנים שהצטיינו בטורנירים של פיב"א בנבחרות הצעירות, הובילו אותן להישגים, ונחשבו לפרוספקטים מבטיחים לדראפט. זה כולל שלושה ספרדים (איזאן אלמנסה שמשחק באיגנייט בג'י ליג, אדאי מארה שמשחק ב-UCLA, ובאבא מילר, שנה שנייה בפלורידה סטייט) ועוד שניים שגם הצטרפו ל-UCLA -- יאן וידה הסלובני וברט בויוקטונסל הטורקי. המנייה של כולם בנפילה רצינית. אלמנסה לא נראה טוב בג'י, מילר לא מצליח להתבלט בפלורידה סטייט ועולה מהספסל. ושלושת הרוקים של UCLA לא מקבלים כמעט דקות, למרות שהברואינז עם פתיחת העונה הכי גרועה שלהם שזכורה לי.

אבל אולי זה דווקא אומר משהו. אולי אם אלמנסה למשל היה נשאר בספרד באיזור הנוחות שלו ונותן מספרים יפים בליגה הראשונה, הוא היה נבחר גבוה יחסית בדראפט (כמו שניבאו לו עד לפני חודשיים), ואז הופך לעוד "כישלון אירופאי". אם יש אולי משהו שאפשר ללמוד מההשוואה של הצרפתים והקנדים זה שהקולג' הוא כנראה מנבא טוב יותר להצלחה ב-נבא מאשר הליגות האירופאיות.

וויגינס גם ככה לא היה בספירה, לא? נדמה לי שסבוניס דיבר על 2016 והלאה

* ריד שפרד הוא השם הכי מפתיע ברשימה הזו. 1.90, לבן, 80 קילו, בקיצור, ממש לא נשמע כמו שחקן נבא. לא פלא שהוא היה הרוקי הכי פחות נחשב של הוויילדקאטס כשהגיע מהתיכון הקיץ. גם הוא עולה מהספסל, אבל כרגע הוא הפרוספקט שאני הכי אוהב מבין השלושה. קלעי אדיר (56% משלוש! ו-90% מהעונשין) וגם שחקן חכם שמבין את המשחק ועושה את הדברים נכון. 3 חטיפות וחסימה למשחק הם מספרים אדירים שמראים אחלה של פוטנציאל הגנתי. וגם מוסר טוב מאוד. אם אני קבוצת לוטרי, הוא כנראה ההימור שלי.

ואם אני לא טועה, הבן של ג׳ף שפרד של אולי קבוצת המכללות הכי גדולה אי פעם - קנטאקי של החצי השני של שנות התשעים, שגם שיחק קצת בנ.ב.א

לא ידעתי איפה להכניס את זה, אז שיהיה פה, כי מדובר איכשהו על מכללות.
5 שחקנים כיום על חוזה באן.בי.איי שעברו בוילנובה ב-3 השנים הגדולות שלהן 2016-2018 שהסתיימו ב-2 אליפויות.
ברונסון, הארט, דה ויצ'נזו וריאן ארצ'ידיאקונו (או משהו כזה), הבק קורט של וילנובה בשנים ההן כולם בניקס. גם מיקאל ברידג'ס בתפוח הגדול, אבל מעבר לכביש בברוקלין.
עוד 2 שחקנים מאותן הקבוצות מפלרטטים עם האן.בי.איי, קולין גילספי וג'רמיין סמואלס על חוזה two way עם הנאגטס והרוקטס בהתאמה. גילספי כרגע גם מחלטר עם הנאגטס בשני המשחקים האחרונים. סמואלס ב - G league.

בחזרה לנושא המקורי, שאלה לסבוניס ושאר עכברי הדראפט הכבדים יותר:
עד כמה 'מודאגים' אנחנו צריכים להיות לגבי הדראפט הזה עקב העובדה שעדיין אין אף פרוספקט שנחשב איכותי יחסית? ממה שאני מכיר הרבה משתנה לאורך העונה והרבה פעמים יש לפחות שחקן אחד שלא נחשב מי יודע מה בנובמבר וכבר נחשב למאוד מעניין במאי או יוני. עד כמה ינואר זה מאוחר למצב הזה שבו אף אחד לא בולט מעל כולם? מה הסיכוי כרגע שאנחנו בדרך לעוד דראפט של 2013, שבו לאף אחד אין מושג מי יילך ראשון, ולא מסיבות חיוביות?