B.Grant44 כתב:
תראה, הדיון פה כבר גולש לכל מיני כיוונים ואני פתאום מוצא את עצמי מגן יותר מדי על הגישה האטטיסטית (:
אני מניח שהנקודה היא כזאת: יש כאן מאמץ, ראוי בפני עצמו, לחפור בדאטה על קבוצות שלקחו אליפות, או לפחות הגיעו למרחק נגיעה מכך, ולהראות עד כמה רוב האליפויות לא היו תלויות באסטרטגיה שאטט מטיף לה.
הבעיה שלי היא שהמאמץ הזה מרחיק לכת עד לעמדה, השגויה בעיניי, לפיה סדר הבחירות בדראפט כלל לא חשוב, כי קוואי, יאניס, יוקיץ' וכן הלאה (עזבו את זה שאם נבחן את התוחלת של הבחירות בהן אותם מגה-סטארים נלקחו, נקבל מן הסתם תוצאה הרבה פחות טובה מזו הלא-משהו של בחירות לוטרי למיניהן).
אני חושב שעבור קבוצות משווקים בינוניים ומטה התשובה לשאלה המודגשת בתגובתך היא "כן". יאניס באמצע סיבוב ראשון של דראפט חלש זה פוקס שאי אפשר לבנות עליו באמת. כנ"ל יוקיץ' בסיבוב שני, רק שאצל הנאגטס לפחות היה את מארי בבחירה 7.
אבל אני לא חושב שמישהו טען שסדר בחירות הדראפט הוא לא חשוב או שאין לדראפט חשיבות.
התוחלת של הבחירות הגבוהות גבוהה משמעותית מהתוחלת של הבחירות הנמוכות, אין פה ויכוח... וזה עוד לפני שבכלל נכנסנו לערך הטרייד של בחירות וביכולת להתחזק בזכותם.
הנקודה (שלי לפחות) היא שהתבססות על דראפט ועל הישארות גרוע זה לא עובד במיוחד... זה אולי יעבוד לך עם לברון או עם וומבי או עם שחקן של פעם בדור, אבל מעבר לזה, עובדתית, אתה לא משיג את הכוכב שלך גם בבחירות ראשונות.
אני לא יודע להגיד בדיוק מה הסיבה, אני מנחש שרוב המועדונים שבוחרים הרבה בחירות גבוהות הם מועדונים כושלים (בגדול) בלי תרבות של נצחונות והצלחות ואלא אם אתה בוחר שחקן היסטורי אז הסיכוי שלך להתרומם מהתחתית בגלל בחירות נטו היא די נמוכה.
נורטון נתן פה רשימה מאוד מרשימה של מקבץ קבוצות עם בחירות דראפט גבוהות שלא הצליחו להתרומם לרוב שרובם בחרו "נכון" (כלומר די דומה לתחזית), בעייני זו רשימה שמראה את הבעיתיות של הגישה הזאת ושמגבה את חוסר ההצלחה שלה במספרים.
אתה אומר שהדרך של קבוצות משווקים קטנים להצליח אלו בחירות מצמרת הדראפט, אבל :
א) עובדה שאלו שהצליחו, הצליחו בלי צמרת הדראפט, ואלו שבוחרים
הרבה בצמרת הדראפט לא מתרוממות (לרוב).
ב) אותן קבוצות משווקים קטנים שלקחו אליפות בנו הרבה מהקבוצה שלהם מהשוק החופשי\טריידים ולא מהדראפט... טורונטו לקחה אליפות בעזרת שחקנים שהשיגו בטרייד/החתמות (קאווי, גאסול, ואן-פליט הundrafted, לאורי שהגיע הרבה קודם) או בחירות נמוכות (סיאקם ב27). מילווקי נשענה פחות או יותר על בחירה אחת לא גבוהה (יאניס, ברור שזה בעיקר יאניס) ועוד החתמות/טריידם כמו ג'רו, לופז ומידלטון.
בסוף גם דנבר נשענו על בחירה סופר נמוכה (יוקיץ בעיקר, כמובן), בחירה בינונית (פורטר במקום ה14) ,בחירה יחסית גבוה (מארי ב7) ועוד החתמות/טריידים כמו ברוס בראון, אארון גורדון וKCP.
אני אנסח ככה את הטיעון שלי - הדראפט הוא כלי עזר סופר חזק. עובדתית, רוב מוחלט ממש מהשחקנים הטובים בליגה הגיעו דרכו (יש כמה אנדרפט חמודים, זה זניח), ככה שברור שהדראפט הוא כלי חזק מעצם זה שככה השחקנים הטובים מגיעים לליגה.
אבל, מבט על רשימת הקונטנדריות בשנים האחרונות מראה שחוץ מOKC של דוראנט/ווסטברוק/הארדן אף קבוצה לא ירדה נמוך כדי לבחור גבוה והצליחה בזה... אכן כמו שהראתה כל קבוצה מצליחה השתמשה בבחירות לטריידים או להשגת הכוכב הגדול בבחירה יחסית נמוכה או בבחירה גבוה לשחקן שני-שלישי באלופה, אבל המתודה של לבחור הרבה וגבוה לא עובדת סטטיסטית.
שוב, זה יכול לנבוע מהרבה סיבות כמו הסיכוי הנמוך יחסית לבחור ברצף כמה שחקנים טובים (כמו שOKC עשו בזמנו), זה יכול להיות שמועדון שנמצא במנטליות מפסידה מתקשה לצאת ממנו או לגדל שחקנים למנטליות מנצחת (JR סמית' דיבר על זה באיזה פודקסט) וזה יכול להיות עוד 1001 דברים, אבל אני כן חושב שמבט על הקונטנדריות ב20 השנים האחרונות מראה שמבחינה סטטיסטית האסטרטגיה של להיות גרוע במשך הרבה זמן ולאסוף בחירות גבוהות פשוט לא עובדת.