סל ניוז

יכול להיות שאתה צודק. לא בטוח ספציפית לגבי ליפשיץ, שתמיד עשה עלי רושם של שחקן שבנוי יותר על אופי חזק מעל כישרון ולא מישהו שנשבר בקלות. אבל באופן כללי, יש מצב ששחקנים מסויימים מקבלים זריקת מוטיבציה מלהיכלל בסגל של נבחרת צעירה וזה גורם להם לעבוד קשה יותר בהמשך. מצד שני, יכול להיות שיש גם שחקנים שבשבילם המוטיבציה עובדת בכיוון ההפוך -- זה שהשאירו אותם מחוץ לנבחרת גורם להם לרצות להוכיח לכולם שזו הייתה טעות.

מה שכן, מסכים איתך שקיץ שלם של אימונים ברמה גבוהה זה משהו שיכול לתרום לא מעט לשחקנים. אז הפיתרון צריך להיות סגלים התחלתיים רחבים (נגיד 30 שחקנים) שמתאמנים ביחד חודשיים לפני הטורניר (למרות שלא יודע עד כמה זה מעשי בהתחשב בזה שרק עכשיו נגמרה העונה של הנוער והנערים). מי שנבחר מתוכם לסגל הסופי ולטורניר עצמו זה כבר בעיני פחות משנה (וכאן כן הייתי הולך על שילוב של פוטנציאל עתידי ברור עם יכולת לתרום בהווה). העיקרון הוא שאתה חלק מהקבוצה של השחקנים הכי טובים בארץ, מקבל יחס כללי של מישהו עם פוטנציאל, אימונים מול כשרונות אחרים תחת מאמנים טובים, וגישה לציוד (למרות שנדמה לי שזה כבר משהו שקיים ברוב האקדמיות המובילות בארץ).

קצת לחדד את השאלה -- עמית עבו בגיל הקדטים ואח"כ בנוער היה בזמנו בבירור השחקן הכי טוב בשנתון שלו. אבל הוא גם היה 1.80 עם קבלת החלטות מפוקפקת וגישה שהרבה לא אהבו. זוכר לא מעט אנשים, כולל כאן בפורום, שניבאו שאין שום סיכוי שיהפוך ליותר משחקן ליגה לאומית סביר. האם היה צריך להפוך אותו לשחקן ספסל בנבחרת ההיא או לפחות לשים את הכדור בידיים של יאיר קרביץ, כי נראה שיש לו יותר פוטנציאל לרמות הגבוהות? בנבחרת הקדטים הקרובה יהיה שחקן עם פרופיל דומה -- ארי עמיאל. האם זה בסדר לתת לו להיות שחקן מוביל?

זה דיון מעניין, אבל רק להבהיר שהוא שונה לגמרי מהטענה שהעליתי מקודם.
אני לא אמרתי שצריך לתת יותר דק' משחק על בסיס פוטנציאל עתידי. אני רק אומר שכן יש לטורנירים האלה משמעות בפיתוח שחקנים וזה לא צריך להיות שיקול 100% של הישגיות מקס' בטורניר הנוכחי (כי במילא אם שום השפעה לעתיד כביכול). אבל גם אז, שזה יתבטא בכך שהשחקן ה-11 או ה-12 יהיה שחקן שקצת יותר סביר שיהיה פתאום משמעותי בגיל נוער או עתודה ולא שחקן שכרגע יותר מפותח.

לגבי עבו - אותה נבחרת של שנתון 99 דיי נכשלה בטורניר, אז בדיעבד נראה לי שגם רמי הדר (שאימן אותה) היה בוחר לעשות דברים אחרת
אבל כאמור אני לא חושב שהחלטות כאלה צריכות להיעשות על בסיס פוטנציאל.

אבל אם כבר, אז יש דוגמא הפוכה בשנתון של ילידי 2003. נתנו את המושכות לילד שבגילאים המאוד צעירים היה באמת רמה אחת מעל רוב השחקנים בגילו. הבעיה שהוא היה מאוד נמוך (קצת מעל 1.70) ושלב מסויים הוא נעלם לגמרי מהכדורסל. בקדטים הוא היה אחד המובילים, אם לא המוביל. בנוער הוא כבר היה עדיין רכז פותח אבל כבר היה דיי מוגבל. ואחר כך כבר נעלם לגמרי. אני אפילו שכחתי את השם שלו.

עריכה: נזכרתי - ניר טאוב מברנר.

רק הערה קטנה -- נבחרת הקדטים של 2015 נכשלה למרות עבו וממש לא בגללו. הוא היה בין הקלעים המובילים בטורניר, ניצח לנבחרת כמה משחקים, והיחיד בנבחרת שיכל לייצר משהו מכדרור. זו פשוט הייתה נבחרת ממש חלשה.

נראה לי שהשחקן שאתה מתכוון אליו הוא ניר טאוב. והוא דווקא עוד דוגמא טובה לטיעון שלי, כי הסיבה שבכלל היה לו מקום מרכזי בנבחרת הקדטים ההיא, היא שזו הייתה עוד נבחרת ממש חלשה ובכלל שנתון ממש חלש. הסיבה היחידה שהם הצליחו להישאר בדרג א' הייתה עמנואל שארפ (משנתון 2004) עם 25 נקודות למשחק (אני יודע שאתה לא מחזיק ממנו, אבל כשמדברים על הטורניר האנוכי שהוא נתן, צריך לזכור שממש לא היה לו עם מי לשחק, ואולי גם זה תורם לזה שלא בא לו לבוא שוב בקיץ לנבחרות הגילאים).

אבל הדקות של טאוב ממש לא באו על חשבון שחקנים טובים או מבטיחים יותר. הגארדים האחרים של הנבחרת ההיא היו אדם ישראלסתם, עומר חממה, יותם שמול, עילאי עזרן, אופק גול, ועידו מנצ'ל. אם אני לא טועה, אף אחד מהם לא משחק כרגע בליגת העל בגיל 21 ורוב הסיכויים שאף אחד מהם גם לא ישחק בה בעתיד (אולי גול?). הגארד הנורמלי היחיד שאני יכול לחשוב עליו מהשנתון הזה ונשאר מחוץ לנבחרת הוא רון ציפר, שגם הוא לא ממש פרץ עד עכשיו ברמות של הבוגרים. ואם אני לא טועה, הוא גם עוד לא היה אז על הראדאר של אף אחד. בקיצור, אני טוען ששום נזק לטווח ארוך לא נגרם לאף אחד מההכללה של טאוב בנבחרת ההיא, גם אם היה ברור שאין לו פוטנציאל ארוך טווח. אגב, שנתיים אחרי בנוער הוא כבר אפילו לא היה בסגל של הנבחרת.

נכון. בכל הקשור לטיעון הזה (של דק' משחק בנבחרת) אני לגמרי שותף לו, ולא באתי לטעון אחרת בשום שלב.

בכל מקרה, לגבי נבחרות אחרות, אני לא ממש עובר על סגלים של נבחרות כמו סלובניה, שוודיה או לטביה. אז לא יודע, אבל לפחות בנבחרות כמו ספרד או צרפת או סרביה בהחלט רואים בערך את אותו הסגל מהקדטים לנוער של אותה שכבת גיל.

באופן כללי, אני לא חושב שאנחנו רחוקים בגישה שלנו. שנינו מסכימים אני חושב שהכללה בנבחרת צריכה להיות שילוב של פוטנציאל עתידי עם יכולת תרומה עכשווית. אני גם מסכים שלגבי נניח השחקנים 10-12 ברוטציה השיקול הראשון צריך להיות חשוב יותר מהשיקול השני. ואם אני לא טועה, זה גם לא פעם מה שקורה בפועל, נניח עם איזה פורוורד או סנטר גבוה אבל בוסרי, שלא ממש יכול לתרום כרגע אבל אולי עוד ייצא ממנו משהו בעתיד. אבל לגבי השחקנים המובילים (נניח טאוב, ולשיטתו של הוקיץ' גם סלע, כדוגמאות מהשנים האחרונות), לי לפחות אין שום בעייה שאלו פשוט יהיו השחקנים הכי טובים/מועילים בנקודת הזמן הנוכחית.

עניין אותי עד כמה זה נכון. אז בדקתי את שלוש הנבחרות שהזכרת (סרביה, ספרד וצרפת) בנקודת זמן אחת (נבחרות הקדטים והנוער של 2017 ו-2019, ממש לפני הקורונה).

סרביה: 7 שחקנים מ-2017 שיחקו גם בנבחרת של 2019. כלומר תחלופה דומה לזו שאתה מזכיר אצל ישראל (5 שחקנים). והנה אנקדוטה מעניינת -- ב-2019 היה שם פוקושבסקי (עם 6 סטוקס למשחק), שב-2017 לא נכלל בנבחרת. אז כנראה שגם הסרבים מפספסים לפעמים כשרונות בגיל צעיר יותר.
ספרד: רק 5 שחקנים מ-2017 היו שם גם ב-2019.
צרפת: רק 4 שחקנים מ-2017 ששיחקו גם ב-2019

צריך לומר כמובן שזו רק נקודת דאטה אחת (אין לי זמן לבדוק באופן שיטתי). אבל לפחות ממנה לא עושה רושם שבנבחרות הבכירות באירופה יש יותר המשכיות מאצלנו.

צרפת: במקרה נפלת על שנתון 2001 החזק של צרפת עם מאלדון והייז, שבגיל 18 כבר לא שיחקו בנבחרות הצעירות. כבר לא זוכר למה. בכללי אני ספרתי שם 2 שחקנים שלא המשיכו בכלל בנבחרות ו-1 שהמשיך רק לאליפות העולם שנה אחרי (מבלי להחשיב את מאלדון והייז, כי זה לא שהם כבר לא היו מספיק טובים).

סרביה: 1 לא המשיך בכלל, 2 שיחקו גם שנה אחרי באליפות עולם U17 ואז לא המשיכו לנבחרת הנוער. פוקושבסקי כבר שיחק אז ביוון ואולי גם בגלל זה התפספס.

ספרד: 3 שחקנים לא המשיכו בכלל בנבחרות. היו עוד כמה משנתון 2002 שבהמשך פשוט המשיכו בשנתון שלהם ולא עם שנתון 2001.

קצת מוזר העניין עם פוקו. אם כבר זיהו את הכישרון, אז למה הוא לא היה בנבחרת?

בכל מקרה בדקתי גם 2016 מול 2018. התוצאות: צרפת עם 6 ממשיכים, ספרד עם 9 וסרביה עם 7.

בממוצע על פני שני מחזורים ושש נבחרות גיל (שתיים לכל ארץ) שיעור המשכיות של בערך 6 או 7 בין קדטים לנוער.

בהחלט יכול להיות שלפחות בחלק מהמקרים הסיבות אצל הנבחרות הללו שונות כמו שציינת (למשל שחקנים עם פוטנציאל נבא או כאלו שמשחקים באליפויות עולם עם הנבחרת). אבל מכיוון שזה המצב, אולי אלו לא הנבחרות שאנחנו בכלל צריכים להשוות את עצמנו אליהם.

אני לא אלך לבדוק אותך גם ב-16 מול 18 ויכול להיות שזה באמת המספרים ואני טועה, אבל אולי גם מטודלוגיית הבדיקה שלך לא הכי מדוייקת. תיכנס ממש לדפי שחקן ותראה אם השחקן שיחק בעוד טורנירים של פיב"א בהמשך. הרבה פעמים שחקנים מובילים מוקפצים לשנתון מעל וזה גם נבחרות שמשתתפות בדרך כל באליפויות העולם והרבה פעמים השחקנים לא משחקים גם וגם באותו קיץ. או לחילופין שחקנים בני 15 בקדטים שאחר כך "חוזרים" לשנתון המקורי שלהם.

לגבי השורה התחתונה שלך - יש מצב. כתבתי שבאמת לא מכיר מה קורה בגזרה הזאת בנבחרות בסדר גודל של ישראל ויהיה מעניין לבדוק בהזדמנות אם ישראל חריגה (מה שמצביע על העדפה, אולי מוטעית, של פיני גרשון והמאמנים שהוא ממנה), או שאולי גיל 16 זה עדיין גיל שבאמת קשה לזהות אם מדובר בשחקנים שרק הבשילו מוקדם או כאלה שבאמת יצליחו גם בהמשך.

אולי הדוגמא הכי טובה לקושי לזהות בודאות פוטנציאל בגיל 16 היא נבחרת הקדטים האמריקאית. שלא כמו נבחרות גילאים מבוגרות יותר, זו נבחרת שפחות או יותר כל מי שמוזמן אליה מגיע, כך שיש לאמריקאים חופש לבחור ולהביא את השחקנים הטובים והמבטיחים ביותר בקבוצת הגיל הזו. אפשר לראות למשל שמהנבחרת האמריקאית עד גיל 16 של 2023 (שהביסה את קנדה בגמר ב-90 הפרש), 11 מתוך 12 השחקנים נמצאים כרגע (שנה אחרי) בין 15 הראשונים בדירוג של ESPN (2025 או 2026 לצעירים מביניהם). כמעט כל ה-11 גם בעשירייה או בחמישייה הראשונה, כולל מספרי 1 ו-2 בכיתות 2025 ו-2026. כלומר, גם הסקאוטים מסכימים שאלו השחקנים הכי מבטיחים שיש לארה"ב להציע.

באמריקה הטורנירים לגיל 16 מתקיימים מאז 2009 בכל שנתיים. אז לקחתי את הטורנירים בין 2009 ל-2015, כי לגביהם כבר אפשר לראות את התוצאות הסופיות של השחקנים (בני 25 ומעלה). מדובר על 4 טורנירים, כלומר 48 שחקנים.

אז כמה מהם הפכו לשחקנים מובילים ב-נבא (נניח לפחות אולסטאר אחד)?

שלושה: בראדלי ביל, ג'ייסון טייטום, ואנדרה דארמונד (גבולי, אבל בכל זאת אולסטאר).

אבל אולי אולסטאר זה רף גבוה מדי. אולי מבחן טוב יותר הוא כמה מהם נבחרו בדראפט. בכל שנה נבחרים בערך 50 אמריקאים בדראפט. לא כולם מגיעים בסוף לשחק בליגה, אבל רובם כן (כל מי שבסיבוב הראשון פלוס נניח חצי מהסיבוב השני). לא נראה כמו רף מוגזם לצפות ש-12 הכשרונות שמסומנים כהכי גדולים בגיל 16 יהיו בין 50 השחקנים הכי טובים במחזור שלהם כמה שנים אח"כ.

הנה התוצאות לפי שנה:

2009: ביל ודראמונד
2011: ג'סטין ג'קסון, טיוס ג'ונס, ארון גורדון, ג'בארי פארקר, סטנלי ג'ונסון, ג'ליל אוקפור
2013: טרנס פרגוסון, ג'וש ג'קסון, ג'ייסון טייטום, תומס בראיינט, הארי ג'יילס
2015: טרה ג'ונס, גארי טרנט, ג'יילן נואל, קווין נוקס, ג'ארד ונדרבילט, רוברט וודארד, וונדל קארטר
אגב, את 2017 לא הכללתי, כי אולי קצת מוקדם (בכל זאת, רק בני 23), אבל התוצאות לא טובות יותר, עם 6 שחקנים שנבחרו בדראפט.

סיכום: 20 מתוך 48. כלומר כמעט 60% מהשחקנים שמסומנים כהכי מוכשרים בקבוצת הגיל שלהם בגיל 16 בכלל לא נבחרים בדראפט אחרי כמה שנים. וגם אם מוציאים את 2009 מהחשבון (נניח שהם עוד לא ידעו מה הם עושים, או שלא כולם רצו לבוא לטורניר החדש) זה עדיין 50%.

אפשר גם לראות מרשימת השמות שלמעלה שברוב המקרים לא רק שלא מדובר על אול סטארים, אלו גם לא שחקנים טובים במיוחד. בערך חצי מהעשרים כבר לא בליגה ועוד כמה אחרים נראים בדרך החוצה. רוב האחרים עולים מהספסל (אם הם בכלל משחקים), וחוץ מטייטום וביל, ארון גורדון הוא היחיד שהוא בין 100 השחקנים הטובים בליגה. זה שלל עגום למדי.

מי זה לעזאזל רוברט וודארד.
בכל מקרה, בהחלט מעניין. מנסה לחשוב מה הקשר בין השחקני םהאלה... אולי רק שהם יחסית גדולים לתפקיד שלהם (למרות שאני לא בטוח לגמרי שזה נכון, טיוס ג׳ונס למשל הוא חתיכת שחיף).

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

והשמות כאן הם עוד אלו שהצליחו להפוך לשחקנים לפחות סבירים. יש עוד 60% שנבלעו בתהומות הנשייה. כל מיני מאליק ניומן (ששתה קפה בנהריה אם אני לא טועה) ודאימונד סטון, שהובילו את קלעי הנבחרת האמריקאית בטורניר של 2013. אני חושב שהקשר הוא באמת זה שכולם התפתחו מוקדם יחסית פיזית (אוקפור למשל), טכנית (ניומן), או מנטלית (ג'ונס), או שילוב כלשהו של השלושה כבר בגיל צעיר. והנקודה שלי היא שהרבה מאוד פעמים (אולי אפילו ברוב המקרים) מאוד קשה, גם לאנשי מקצוע מעולים שכבר ראו המון, לדעת אם זה אמיתי או לא.

שתי דוגמאות אמריקאיות שדווקא לא שיחקו בנבחרת: גם מרווין באגלי וגם אמוני בייטס נראו בגילאי 14-15 כשחקנים דוריים -- האחד היה כבר אז פאוור פורוורד גדול ואתלטי, עם פיזיות, יכולת טכנית מרשימה מאוד, ואפילו קליעה. והשני? קווין דוראט 2.0. כבר ברור איך זה נגמר. אבל כשראיתי קלטות שלהם בגילאים הצעירים (כבר פחות בגיל 16-17), הייתי שותף להתלהבות. איך אפשר שלא מילד בן 14 בגובה 2.05, שנע על המגרש כמו שחקן בוגר, עם קליעה חלקה והמון קלאסה במשחק שלו...

ואולי עוד דוגמא אחת מאצלנו -- רזיאל חיון שיחק עם אבדיה בטורניר הפריצה שלו באליפות הקדטים של 2017 וסיים את הטורניר שני בנקודות אחרי ניקו מניון האיטלקי (ולפני דני). וזה ממש לא נראה כמו עוד איזה גלגול של אלון שטיין או שון דניאל (שבעצמו נראה מעניין יותר מהשחקן שבסוף יצא ממנו), אלא כמו הדבר הבא: גארד צעיר (רק מלאו לו 16 ודני כבר היה בן 16.5), בגובה 1.94, עם כתפיים רחבות, אתלטיות מצויינת, הגנה לא רעה, ובעיקר קליעה חלקה, מהירה וטבעית (56% משתיים, 40% משלוש, 85% מהעונשין). בחיי שלרגעים צמצמתי עיניים וראיתי את גמצ'י. אז כן, בדיעבד היו שם כנראה גם סימני אזהרה (למשל מעט אסיסטים ולא מעט איבודים). אבל נשבע לך שבזמן אמת היה קשה לייחס להם יותר מדי חשיבות (כאילו שג'מצ'י היה מוסר גדול). מי ידע שזו תהיה פסגת הקריירה שלו (יש כאן בטח מגיבים שאפילו לא יודעים מי זה).

או אפילו אבדיה עצמו. הוא אמנם נתן טורניר מצויין ונראה כבר אז כמו פוטנציאל שלא היה לנו מאז כספי (כזה שהספיק בעיני כדי לחשוב שהוא לפחות פרוספקט נבא או יורוליג בכיר). מצד שני, הוא גם היה רק באזור ה-1.98 (מי יודע איזה סוג של שחקן היה יוצא ממנו אם הגדילה הייתה נעצרת שם), הרבה פחות אתלטי מהגרסה הנוכחית שלו, לא שמר טוב במיוחד, וגם הראה סימנים של אופי חמום מוח וקליעה לא יציבה (34% מהשלוש; רק 50% מהעונשין).

לא הייתי משתמש בארה"ב כדוגמה. כל התהליך שם של הנבחרות הוא מאוד שונה.
זה מתחיל בזה שהרבה פרוספקטים בכירים הם בכלל מבוגרים מגיל הנבחרות ואז לא יכולים לשחק בשכבה של השחקנים שמולם הם משחקים בתיכונים ובטורנירים השונים.
ואם כן לוקחים פרוספקט כזה (שהוא כן בשנתון), אז פתאום בהמשך הוא כבר בדראפט וליגות קיץ ועניינים ולא ממשיך בנבחרות. אז נראה לי גם שהמגמה שלהם מראש לבחור בשחקנים פחות "בכירים", אבל כאלה שיהיו זמינים גם בהמשך.
השחקן הבכיר האחרון שאני זוכר (בלי לבדוק) ששיחק בנבחרות הצעירות היה הולמגרן ולפני זה היה גם את ג'יילן גרין.

החלק הראשון של מה שאמרת נכון לפעמים כשמדברים על נבחרות מבוגרות יותר (U18, U19, וכו'). אבל גם שם זה לא תמיד המצב. למשל באליפות העולם עד גיל 19 ב-2019 שיחקו בנבחרת האמריקאית טייריס האליברטון, קייד קאנינגהאם, סקוטי בארנס, אוון מובלי, ג'יילן גרין וג'יילן סאגס. באליפות אמריקה עד גיל 18 ב-2016 שיחקו בנבחרת האמריקאית מרקל פולץ (שנה לפני שנבחר ראשון בדראפט), טרה יאנג, מייקל פורטר ג'וניור, ג'ארט אלן, פי ג'יי וושינגטון, קווין הרטר, מו במבה, וחמידו דיאלו (שני האחרונים נחשבו לכשרונות מבטיחים בזמנו).

מה שלא נכון ממה שאני יודע זה שיש איזה מגמה לבחור שחקנים פחות בכירים רק בגלל שהם אולי יהיו זמנים בהמשך. כמו שהנבחרת מ-2016 שציינתי למעלה מראה, הם באופן כללי לוקחים את הכשרונות הכי בכירים שמוכנים לבוא בלי שיקולים לשנים הבאות. פולץ, יאנג, פורטר, אלן, ובמבה לא היו זמינים בשנה אחרי, שבה האמריקאים הפסידו את אליפות העולם עד גיל 19, בגלל שנבחרו בדראפט (פולץ) או היו בדרך הברורה לשם, מה שהיה צפוי כבר ב-2016. השיקול המרכזי שמנחה את האמריקאים בבחירת השחקנים הוא לחבר שחקנים עם פוטנציאל מבטיח לטים יו אס איי לקראת העתיד, והם לא עושים שיקולים של מה יהיה שנה הבאה עם השחקנים הללו.

בכל מקרה, זו בדיוק הסיבה שהתמקדתי כאן רק בנבחרת עד גיל 16. כמו שכתבתי, בגיל הזה אין עוד תירוצים של ליגות קיץ, ביקורים במכללות, דראפט וכאלה. גם השחקנים עצמם עדיין לא ידועים ורואים בזה הזדמנות גדולה לבראנד ניים שלהם וכמובן גם כבוד. לכן, הפרנסים של באסקטבול יו אס איי יכולים פחות או יותר לבחור את מי שהם רוצים (עם כמה חריגות) והשחקנים הצעירים, כמעט כולם, מתייצבים (באופן כללי, זה נכון גם לנבחרת עד גיל 17, עם המשכיות גבוהה יחסית מהנבחרות עד גיל 16). הראיתי את זה עם הנבחרת U16 של 2023, שבה 11 מ-12 השחקנים בסגל נחשבים לפחות טופ-15 מבחינת פוטנציאל (לפי ESPN, רייבלס, וכאלה). בלתי אפשרי לדעת אם זה בדיוק היה המצב גם בשנים קודמות (קשה למצוא איפה בדיוק שחקנים דורגו בגיל 16 ב-2015). אבל אני עוקב די מקרוב אחרי הנבחרות האמריקאיות הצעירות כבר בערך עשור (גם רואה משחקים) וגם אחרי דירוגים של פרוספקטים צעירים, ולתחושתי, גם בלי לבדוק סיסטמטית, ההתאמה בגיל 16 גבוהה למדי.

לפי ראיון שעשו איתו השבוע, לפני המשחק מול הפועל ת"א, הוא טען שזה עוד לא סגור ויש עוד אופציות.
לא יודע אם זה בגלל שצריך קודם לוודא שאין בעיות עם צה"ל, או שזה כן סופי אבל הוא מעדיף לא להכריז את זה לפני שהעונה הסתיימה, או שאולי באמת הוא עדיין בוחן את כל האפשרויות.

בן שרף חותם רשמית באולם לשנתיים (משער שעם סעיף יציאה ל-נבא אם ירשים מאוד):

https://ratiopharmulm.com/news/naechste ... -ulm-2126/

שרף נכנס לנעליים של הרכזים הקודמים של אולם, הצרפתי קיליאן הייז (בחירה 7 בדראפט) והספרדי חואן נונז (כנראה בחירת סיבוב שני בדראפט הקרוב). בשנה שעברה שיחק באולם גם הצרפתי פאקומה דדייט, שגם הוא כנראה ייבחר בסיבוב השני של הדראפט הקרוב (אולי אפילו בסוף הראשון). שרף ישחק באולם עם עוד כישרון צרפתי גדול, הפורוורד נואה אסנגה (2,06) בן ה-17, שגם נחשב לפרוספקט נבא.

מאוד הרשים אותי בסדרה נגד הפועל ת"א.
חבל ששחקנים כאלה לא נשארים פה יותר.
קצת דומה למה שקורה בכדורגל - עד שיש פה שחקנים שאתה אומר וואו (גלוך, חליאלי), עוזבים אחרי בקושי שנה.

פורסם הסגל המורחב של נבחרת הנוער עם כל החשודים המיידיים.
בהקשר של הדיון שלי ושל סאבוניס פה, החליטו כפשרה לזמן גם את אריאל סלע וגם את לב קרוק

נראה יופי (חוץ מאבייב, שכצפוי לא יגיע).

כרגע, בשליפה, הייתי הולך עם שרף, מאייר, גולדמן, בלגה, פארן, גריידי, סלע, קרוק, כארם, ארטנמקו, וגולד. לשחקן ה-12 הייתי לוקח גארד/ווינג אחד מבין סהר, הנקין, יאיר, שטרייט וקלר (מי שיותר ירשים), אבל זה לא ממש משנה. את דניאלי אני לא ממש מכיר, אז אם הוא יותר מרשים מקרוק נגיד, אפשר גם להחליף ביניהם.

חמישייה של שרף, מאייר, בלגה/גולדמן (בלגה בשביל הגודל או גולדמן לשיפור בקליעה), גריידי (סלע), וג'ול זה אחלה.

סלע לא פצוע??

שני דברים שבתכלס הם דיי קשורים:

הראשון - פורסם סגל נבחרת הנוער למשחקי האימון. סביר להניח ש-10 שחקנים לפחות דיי נעולים, אבל לפעמים יש שינויים לטורניר עצמו.
הסגל מורכב למעשה משחקנים של שלושת מועדוני הנוער הגדולים בשנים האחרונות: עמק חפר ושתי התל-אביביות - 10 מתוך 12 השחקנים. נדמה לי שכבר היו דברים דומים בעבר, אבל עדיין מדהים. את שרף אני מחשיב כיוצא מחלקת הנוער של עמק חפר כמובן.

בן שרף, אריאל סלע, רועי שרון, רני בלגה (שרף כמובן מקרית אתא, השאר שיחקו העונה בנוער עמק חפר)
עומר מאייר, ירון גולדמן, אורן סהר, גבי ארטמנקו (מכבי ת"א)
אביב הנקין, ג'ול כראם (הפועל ת"א)
דניאל גריידי (נס ציונה)
מירון כץ (גלבוע)

אורן סהר ורועי שרון הם דיי הפתעות בעיניי. מניח שהשיקול הוא שהם יותר טובים כשחקנים משלימים מאשר כוכבים מקבוצות נוער אחרות. שיקול שמאוד מתאים לשרון אברהמי ולבחירת הסגל שלו בשנים קודמות.

הדבר השני - ראיון/פודקאסט עם ליאור קפלינסקי, האב הרוחני, המנהל, הלא יודע איזה תואר הכי מתאים לו אבל הוא זה עמק חפר:
https://www.youtube.com/watch?v=S1zCTSAf1iA
או ספוטיפיי:
https://open.spotify.com/episode/6ZhGjZ ... nYp2tMtMhg

מעניין מאוד לשמוע. על ההיסטוריה של המועדון, אבל איך הם הגיעו לאיפה שהגיעו ועל נועם יעקב ובן שרף.

בסופו של דבר, הכשרונות המרכזיים שם. שרף, מאייר, גולדמן, בלגה, סלע, גריידי, כראם וארטמנקו הם השחקנים העיקריים שרציתי לראות בנבחרת הזו אז שמח לראות שכולם יגיעו, בלי פציעות (כרגע, טפו טפו טפו) או שחקנים שלא מגיעים מסיבה כלשהי. היתר זה כבר בונוס. סהר היה מצויין במכבי בתפקיד משני השנה. קלע שלשות, חדר, וניצל את תשומת הלב לגולדמן ומאייר (כששיחק). להנקין יש אחלה של גודל לגארד וגם הוא קלעי טוב, אבל לא ממש יציב. בכל מקרה, הם לא אמורים לקבל יותר מדי דקות.