סל ניוז

מקסי או סיאקם, ואח"כ יאניס וטייטום - העיקר שאתה מדבר על הטריידים הספקולטיביים שלי...מקסי RFA וקשה להאמין שהינקי ייתן לו ללכת, סיאקם בגילו ובעלות שתידרש כדי לגרום לו להעדיף את הצעת הפייסרס (שמן הסתם השקיעו בו כמה בחירות סיבוב ראשון בשביל להשאיר אותו לטווח הארוך, תוך הבנה ברורה של העלות הנדרשת), זה פוטנציאל גבוה מאוד לחוזה גרוע בעוד כמה שנים. יאניס כבר האריך חוזה עד סוף עונת 2027/28...

כשאתה יוצא לבנייה מחדש, ברור לך שאתה הולך להיות בתחתית הליגה,
אתה לרוב מזדכה על שחקנים שיש להם ערך ומשיג תמורתם בחירות דראפט נוספות,
אתה לא רוכש שחקנים מהשוק החופשי במטרה לנצח
ולא פעם אתה משתמש בקאפ ספייס שלך כדי לספוג חוזים גרועים ולקבל בתמורה בחירות דראפט נוספות.
לרוב, האסטרטגיה הזאת מניבה יותר בחירות סיבוב ראשון מרובות ולא רק אחת בכל שנה.
האם מיניסוטה עשו את כל זה או חלק מזה או שהם ניסו לנצח ופשוט הפסידו כי הם לא היו מספיק טובים?

גם שארלוט בחרה המון שנים בלוטרי למרות שלא בנתה מחדש.
זה לא מהווה אינדיקציה לכלום.

קראתי במקרה כאן:
https://basketball.realgm.com/wiretap/2 ... head-Of-Us
מניח שהראיון המלא נמצא איפשהו ברשת

קודם כל, אתה יכול להוסיף את רשאד מקאנטס כבחירת לוטרי מאוחרת נוספת בדראפט 2005 ובכך להאריך את הרשימה...עדיין, לא חושב שעצם הכמות מעידה על משך ניסיונות הבנייה. מצד שני, לא מסכים עם הקביעות של אטט.

עובדתית, בחירות הלוטרי שמינסוטה הגרילה בין 2005 עד 2007, היו כשגארנט בקבוצה וללא ניסיון מכוון לבנות מחדש. אז כבר תפחית שתיים מה14 שלך.

מן הסתם, הטרייד על קייג'י סימן פאזת ריבילד ראשונה, שהחלה סביב ביג אל ושאר הצעירים שהגיעו בתמורה, לאב בדראפט 2008, רוביו ופלין שנה לאחר מכן (אטט, מן הסתם להעביר את מייק מילר ורנדי פוי תמורת בחירה 5 כשיש לך כבר בחירה 6, זה מהלך של ריבילד), ושתי בחירות טופ 5 נוספות בשנתיים הבאות.

לאבין בבחירה 13 של דראפט 2014 הוא מן הסתם לא תולדה של המשך ניסיונות הריבילד, אלא של כישלון בהעפלה לפלייאוף סופסוף. מנגד, הטרייד על לאב סימן פאזת ריבילד נוספת, סביב וויגינס ומיד אחריו טאונס, ושנה לאחר מכן קריס דאן בבחירה 5. שנה לאחר מכן, הם מחליטים להאיץ בנייה עם תיבודו, הטרייד עבור באטלר והחתמות נוספות.

בדראפט 2019 הם חוזרים ללוטרי עם בחירה 11 ועושים טרייד אפ בשביל לבחור את ג'ארט קולבר בבחירה 6 - לא יודע אם זה בהכרח מהלך של תחילת ריבילד, אולי יותר ניצול הזדמנויות, אבל אין ספק שמאזנם באותה עונה והזכייה בבחירה 1 נוספת מסמן פאזת ריבילד שלישית ואחרונה, נכון לעכשיו וכנראה עד לסוף העשור כשהחוב שלהם ליוטה יסתיים.

עם מבט קדימה, אפשר לדבר על הציפיות לחצי השני של העונה מבחינת הקבוצה, ואולי להתמקד ב-3 השחקנים המרכזיים ומה מצופה מהם כדי שהקבוצה תמשיך להתקדם ולהיבנות להיכן שוומבי רוצה ומצפה להגיע.

לגבי המאזן ב-41 המשחקים הבאים, אני חושב שאם ישיגו 10 ניצחונות זה יהיה פחות או יותר שווה לחצי העונה הראשונה (אם לוקחים בחשבון היררכיה ברורה, שיפור אינדבידואלי של שחקנים והסרת המגבלה מעל ויקטור), אבל לבד לאו דווקא יראה על שיפור קבוצתי בהרגלים שהם כל-כך רוצים לפתח. 14-15 ניצחונות וסיום במאזן דומה לשנה שעברה כבר יראה על התקדמות אמיתית. מעבר לזה, היות וגם בחצי העונה השני רוב המדגם יכיל הפסדים, נרצה לראות שההפסדים הללו כללו כמה שיותר דקות טובות ועקביות (לפחות ברוב ההפסדים), ולא התפרקות ורצף ארוך ללא יכולת לקלוע או הגנה גרועה כפי שהיה בחצי העונה הראשון.

ומה הצפי לגבי השחקנים המובילים?

ויקטור:מספרים של 19.8 נק', 10.1 ריב', 2.9 אס', 1.1 חט', 3.1 חס' ו - 3.2 איב'. מבחינת אחוזים, %TS באזור ה-55% עם דגש על 29.3% ל-3 (על 5 זריקות), וקליעה לא רעה בכלל מהקו ב - 80.6% על 4.6 זריקות. 35 משחקים ו - 28.5 דק' למשחק.
מספרים מרשימים בהחלט, אבל עם כישרון כזה זה די צפוי אז אין מה להתעכב על החיובי יותר מדי. אני חושב שבשלב הזה הוא עדיין לא ממצה את הפוטנציאל ההגנתי שלו עד תום, טועה לא מעט בקריאת הפיק נ' רול, מבחינת הבנת המרחקים והיכולות של השחקנים שהוא מתמודד איתם. צפוי אומנם לרוקי שבילה את כל חייו באירופה, אבל אתה כן רוצה לראות שיפור מסוים בחצי השני של העונה כשהוא ישחק פעם שנייה ושלישית מול אותם שחקנים.
דבר נוסף זה האיבודים. יש סיבות שונות לטעמי ולא לכולן יש פתרון מיידי (אחד מהם זה כח שישתפר כשהוא יעלה מאסה) ויכולת כדרור שצפויה להשתפר מעונה לעונה גם אם בקצב מתון, אבל חלק מאותם איבודים זה מסירות "משוחררות" כאלה לרוחב או לעומק, וזה הרבה עניין של ריכוז והבנה של הסיטואציה, כי איבודים כאלה שהולכים ישירות לידיים של היריב כשכל הקבוצה עם הפנים קדימה, זה סל אוטומטי. במידה ויצליח להוריד את הממוצע ל - 2.5 איב' בחצי השני של העונה (מה שיעמיד אותו על בערך 2.85 עונתי) זו תהיה הצלחה גדולה בעיניי.
הסימן המעודד ביותר? נראה שהספרס מצאו עוד אצן שיישא את הלפיד של התרבות שלהם. מה היה לוומבי להגיד לשאלה של כתב האם הוא נהנה מאימון קשוח? "אני אוהב שמאיימים עליי לשלוח אותי לג'י-ליג אם אני לא משחק בדרך הנכונה." הדרך הנכונה בשפה הספרסית זה לנוע ללא כדור ולהניע את הכדור, לפני הכל.


וואסל:17.7 נק', 3.4 ריב', 3.3 אס', 1.3 חט' ו - 1.3 איב'. %TS של 57%, כאשר הוא עושה 35.8% מ - 3 (על 6.8 ניסיונות) ומגיע לקו מספר צנוע של 2.8 פעמים (אותם קולע ב - 81%). 30.7 דק' ב - 36 משחקים. ארוך, אתלטי, חזק, קליעה טובה מכל הטווחים - נראה כמו שחקן עם כל הכלים להיות כוכב אמיתי. גם הספרס רואים בו ככזה ולראייה ההארכה השמנה שקיבל בקיץ. אני חושב שבמקרה שלו, בדומה למה שהיה עם דריק וויט, האתגר האמיתי של הצוות המקצועי זה לשכנע אותו בזה שהוא יכול להיות הטוב ביותר. לא מדובר במישהו כריזמטי, הטבע שלו הוא יותר נחבא אל הכלים. במשחקים האחרונים רואים אותו יותר אסרטיבי, אף שלא תמיד הקליעה נכנסת הוא נכנס לצבע באגרסיביות, מוסר לחברים שלו וממשיך לנוע ללא הכדור. מה הצפי לגביו? כדי לראות שיפור צריך קודם כל עקביות. 2.8 זריקות מהעונשין זה מעט מאד למישהו עם הכישרון שלו, וגם 3.3 אס' צריך לעלות. יעדים ריאליים יכולים להראות כמו: 19 נק', 4 זריקות מהקו ו - 4 אס' (עם יחס אס'/איב' דומה) בחצי השני של העונה. במידה ויגיע לשם, זה יראה שהוא עושה את זה בצורה עקבית וזה שיפור גדול בפני עצמו. וכמובן שיבין ש He's the man.

סוהאן:11.1 נק', 5.7 ריב', 4 אס', 2 איב'. %TS של 52%, מתוך זה 37.3% מאד יפה ל-3 על 2.7 זריקות. מגיע 2 פעמים לקו וקולע ב - 77.5%. 29.5 דק' ב - 41 משחקים. הספרס מאוהבים בו, הוא נותן את כל הדברים הקטנים והגדולים, הדבק של הקבוצה. שיפר משמעותית את הקליעה ל - 3 העונה, ברמה כזו שאפילו בספרס הופתעו. בד"כ שומר על השחקן הטוב ביותר של היריב. מריץ את הקבוצה מעולה, והכי מרשים אותי זה השיפטינג של הריכוז להגנה ברגע שהקבוצה קולעת סל/היריב לוקח ריבאונד הגנה. התבגר העונה וצפוי להמשיך ולהשתפר. ציפיות לחצי השני של העונה? רק שימשיך ככה.

כי אינגרם הוא שחקן פחות טוב.
הוא צריך את הכדור ביד כדי להיות אפקטיבי
והוא לא מספיק טוב כדי ליצור ברמות הגבוהות.

שמעתי בפודקאסט של ביל סימונס רעיון, שחוץ מלהביא את מרקנן בטרייד, הספרס יכולים גם להחזיר את דרוזן. זה בטח לא יהיה רלוונטי בעוד מספר שעות או ימים (מדווח על עניין הדדי עם מיאמי), אבל עד אז, שווה מחשבה - האם הספרס צריכים לנקוט גישה של why not us, why not now? סימונס כל הזמן מדגיש את הנקודה שכמו עם לברון ולוקה, הקפיצות האלה קדימה של כישרונות הפעם בדור קורות מהר מכפי שאנחנו נוטים לצפות בהערכות השמרניות שלנו. מזכיר שדאנקן לקח אליפות כסופמור, אם כי במקרה שלו הוא גם הגיע עם ניסיון של ארבע שנים במכללות, וגם היישר לקבוצה תחרותית בהרבה.

עדיין, פול-ואסל-דרוזן-מרקנן-וומבניאמה, עם טרה ג'ונס, סטפון קאסל, קלדון, סוהאן ואיזה סנטר פרי אייג'נט, זו קבוצה שאי אפשר לגמרי לשלול אותה כקונטנדרית. אם הולמגרן יכול להיות שחקן מפתח בקונטנדרית, למה לא וומבניאמה?

בעיני רעיון נוראי. מזכיר לי את מה שעשו הקאבס סביב לברון אחרי 2017 ורצף הווטרנים עם השם הגדול שלא עזרו. והולמגרן היה שחקן מפתח בקונטנדרית כצלע השלישית בהיררכיה. למה זה בדיוק רלוונטי לסגל הזה של הספארס שהבאת? הספארס של דאנקן כמובן לא רלוונטיים למצב של הספארס היום.