נמשיך:
ג'ול כראם. למרות הטורניר המאוד מאכזב, הוא עדיין בעיני הכישרון הכי מעניין בנבחרת הזו אחרי שרף ומאייר, בין השאר בגלל העמדה, שבה יש לנבחרת צורך אמיתי. ראיתי את הדיון שהתפתח כאן על ההשוואה בינו לבין גולד. אז לרקורד, אני לגמרי במחנה של ודים והוקיץ'. לדעתי, אין בכלל מה להשוות מבחינת פוטנציאל עתידי ואליפות נוער פחות מוצלחת לא מזיזה לזה. אני אמנם לא מסכים עם הגישה שליכולת באליפויות האלו אין שום משמעות. היא כן מלמדת על הדברים ששחקנים צריכים עדיין לשפר, גופנית ומנטאלית, כדי להגיע לרמות הגבוהות ולפעמים אפשר ללמוד גם על מגבלות שיכולות להיות משמעותיות בהמשך הדרך. ועדיין, מדובר כאן על מדגם קטן ויש לא מעט שחקנים שלא נראו טוב באליפויות הללו אבל בסופו של דבר המשיכו לקריירה יפה בבוגרים (וכמובן גם להיפך).
לכראם חסרים עדיין הרבה דברים – כוח, קליעה, הבנת משחק, ובעיקר קשיחות מנטאלית. הוא גם שחקן שצריך לדעת שהמאמנים סומכים עליו ונותנים לו חבל, ובאליפות הזו זה לא היה המקרה (אולי בצדק, לאור מה שהוא הראה בשלב הבתים). היה אפשר לראות את חוסר הביטחון בשלבים המתקדמים יותר, עם הססנות להראות את מה שהוא יודע, שהובילה להחטאות ואיבודים מיותרים, ולזה שהוא קיבל עוד פחות דקות והזדמנויות. ועדיין, מה שיש לו, כמו שכתבתי לפני האליפות, זה נתונים פיזיים וכישרון שיש לגבוהים ישראלים אולי פעם בעשור. אפילו באליפות החלשה הזו, הוא עדיין הראה ניצוצות, עם ניידות, כמה הטבעות מרשימות וגם חסימה למשחק, למרות ששיחק רק 10 דקות למשחק.
אין שום בטחונות שכראם ימצה את הפוטנציאל שלו, וכמו סורקין בזמנו (3 נקודות וריבאונד בגיל 22 במכללות) זה יכול לקחת לא מעט זמן. אבל אני עדיין על העגלה שלו ומאמין שהוא יכול להפוך למשהו מיוחד בכדורסל הישראלי. ואם זה יקרה, זה גם יהיה חשוב מאוד לנבחרת בעידן שאחרי סורקין וגם ייתן אולי מודל לחיקוי לכדורסלנים ערבים צעירים.
רני בלגה. גם הוא עם אליפות קצת מאכזבת. משחק אחד טוב, מול סרביה בשלב הבתים, שבו הוא הראה את הפוטנציאל שלו, אבל חוץ מזה התקשה מאוד, בעיקר בקליעה (1 מ-11 משלוש בשאר המשחקים) ובסיומת בצבע. דווקא מהעונשין הוא קלע בערך ב-90%, שזה די מעודד, כי הטאץ' שם. אבל הקליעה, שדיברתי עליה עוד לפני האליפות, היא בהחלט נקודת תורפה. מכיוון שבנבחרת הזו הכדור לא היה ביד שלו (שלא כמו בקבוצת הנוער), רוב השלשות שלו היו פנויות יחסית ומהפינות, וחוסר היכולת לקלוע אותן באחוזים יותר טובים קצת מדאיג.
ועדיין, לא שיניתי את דעתי שמעבר לשלושה שלמעלה, בלגה הוא השחקן הכי מעניין בנבחרת הזו בפרספקטיבה ארוכת טווח. הקליעה היא משהו שאפשר לשפר, לא בקלות אבל זה אפשרי. ויותר מאולי כל שחקן אחר בנבחרת הזו (אולי חוץ מגולד), בלגה רחוק עדיין מהפוטנציאל הגופני שלו. הוא נראה קצת כמו ילד, רזה, ורואים שרק גמר לגבוה (אולי אפילו עדיין לא). מאמין שהוא ימשיך להתחזק בשנים הקרובות ואולי זה גם ייתן לו באלנס יותר טוב בקליעה. ואני גם מקווה שכזה יקרה הוא יצליח לסיים ביעילות את הלייאפים שהוא החטיא באליפות הזו. הוא הגיע אליהם יפה, אבל החמיץ לא מעט, כנראה בגלל שהוא לא רגיל לגודל ופיזיות כאלו אצל היריבים. אני עדיין מאוד אוהב את השליטה בשתי הידיים והיכולת להגיע לצבע. חושב שיש לו גם יכולת ניהול משחק שהוא לא כל כך הראה באליפות הזו בגלל שהכדור היה בידיים של שרף ומאייר 90% מהזמן. בהחלט אהבתי גם מה שהוא נתן בצד השני של המגרש. שיחק לא מעט ב-4 והצליח להחזיק יפה מול שחקנים גדולים וחזקים ממנו. יש לו אינסטינקטים טובים והוא גם ריבאונדר טוב לעמדה.
בסופו של דבר, הקליעה יכולה לפתוח לו את המשחק ונקווה שהיא תשתפר עם הזמן. זה יכול להיות ההבדל בין שחקן משלים בליגת העל או מוביל בלאומית לבין מישהו עם פוטנציאל לנבחרת הבוגרת. בכל מקרה, לדעתי הוא עוד רחוק (הכי רחוק חוץ מכראם אולי) מהשחקן שהוא הולך להיות בבוגרים ויהיה מעניין לעקוב אחריו ולראות לאן זה הולך.
ירון גולדמן. סיים שלישי בנקודות בנבחרת, עם 9 למשחק, והוסיף גם 3.5 אסיסטים למשחק. הראה את הכישרון ההתקפי שלו בכמה מהמשחקים, והיה לו חלק חשוב בניצחון על צרפת ובחצי הגמר מול סרביה, שהיה המשחק הכי טוב שלו בטורניר. הרבה אומץ, יכולת קליעה, וגם יכולת להגיע לצבע. לא גבוה או חזק ודי בינוני הגנתית, אבל בהחלט יש כאן מספיק כישרון להפוך לשחקן ליגת על לגיטימי עם השנים, בעיקר אם ישפר את קבלת ההחלטות ויהפוך לרכז טבעי יותר. לא מת על סגנון המשחק שלו ולא חושב שהפוטנציאל ארוך הטווח גבוה במיוחד, אבל דווקא החוצפה החיובית, היעדר הבושה, והאמונה בעצמו הם לא משהו שלילי בגיל הזה.
תמיר גולד. ההפתעה של הטורניר. כבר הספקנו לשכוח שהוא צורף לנבחרת הזו ברגע האחרון, כגיבוי לגבוהים, אבל הפך בסופו של דבר לגבוה המוביל של הנבחרת מבחינת דקות ותפוקה. הייתה לו יופי של אליפות, עם יעילות מפתיעה בצבע בהתקפה והוא הראה גם קריאת מצבים יפה בהגנה. מעבר לזה, גולד הראה גם פוטנציאל להפוך עם השנים לסטרץ' 4, שזו העמדה שבה הוא יוכל לדעתי להשפיע יותר בבוגרים. יצטרך לפתח יותר את הקליעה מחצי מרחק ומשלוש. די מוגבל מבחינת אתלטיות ופיזיות לרמות הגבוהות (2 ריבאונדים למשחק ב-17.5 דקות זה לא משהו לכתוב עליו הביתה) אז כדאי לצנן קצת את ההתלהבות. אבל עדיין מדובר כאן על גבוה חכם, רק בן 17, שעשה התקדמות גדולה השנה עם הנוער של מכבי (נראה טוב בפלייאוף) והראה דברים מעניינים באליפות הזו. אם ימשיך בקו הזה של התקדמות, בהחלט יכול להפוך עם הזמן לשחקן ליגת על לגיטימי.
אביב חנקין. עוד אחד שהראה קצת דברים מעניינים בטורניר הזה, אחרי עונה חביבה בנוער של הפועל ת"א. בעיקר היכולת לקלוע משלוש וגם קצת להגיע לצבע. הגוף החלש בלט מול יריבים פיזיים ויש לו עוד המון עבודה לעשות כדי להכין את הפיזיות, הגוף והיכולות המנטאליות למשחק של הבוגרים. אבל יש כאן פוטנציאל נחמד לשחקן משלים בליגת העל, עם גובה טוב, אתלטיות לא רעה, וקליעה נחמדה.
גבריאל ארטמנקו. הפך בשלב מסויים לסנטר הפותח של הנבחרת על חשבון כראם, שזה יפה לשחקן שעדיין לא מלאו לו 17. הראה עבודת רגליים חביבה בצבע, למרות שהסיומת לא תמיד הייתה מספיק מדוייקת. כמו גולד, נראה לי שחסרה כאן מידה של אתלטיות וגודל כדי להפוך לפוטנציאל לנבחרת הבוגרת. וכרגע, אני גם לא כל כך רואה אצלו פוטנציאל להפוך ל-4 עם השנים כמו שגולד הראה. עדיין, שחקן נחמד עם ניידות לא רעה והבנת משחק משתפרת, שיוכל לפתח קריירת בוגרים יפה אם ימשיך להתקדם.
מירון כץ. כל שנה יש בנבחרות הצעירות איזה שחקן שמגיע לכאורה משום מקום ותורם להישג הקבוצתי עם אנרגיות, הגנה, וגם קצת התקפה לא צפוייה. בשנים קודמות אלו היו שחקנים כמו עידו הראל, עמית מנחם, עידו שבת, ובנבחרת הזו זה היה כץ. להכנסה שלו לחמישייה בשלבי הנוקאווט היה חלק מרכזי בסוויץ' ההגנתי שהנבחרת עשתה, וגם התקפית, למרות שלא קלע הרבה, היה לו חלק חשוב בריווח של המשחק. במשחק מול צרפת, ההגנה הלוחצת שלו על טראור (יחד עם ההגנה הקבוצתית שאברהמי רקח) הייתה קריטית לניצחון. היא שיבשה לצרפתים לגמרי את משחק ההתקפה והוציאה לטראור את הכדור מהידיים (במסירות מוקדמות או איבודים), כשאף צרפתי אחר לא הצליח לנהל את המשחק במקומו. כץ גם קלע ביעילות משלוש (40%, אבל בווליום נמוך), חטף (ממוצע של חטיפה למשחק), מסר (2.5 אסיסטים למשחק), ובסך הכל היה מהמצטיינים של הנבחרת.
מה כל זה אומר לטווח הרחוק? לא בטוח שהרבה מדי. הוא שחקן התקפה מוגבל, עם סייז לא משהו לעמדה 2-3, שיצטרך להרוויח את לחמו בבוגרים דרך האסל והגנה. כבר ראינו שחקנים שעשו מזה קריירה (למשל שוכמן, למרות שהוא בעיני יותר מוכשר התקפית), אבל יש גם סיכוי שזה לא יספיק ליותר מליגה לאומית. בכל מקרה, את המקום בהרכב של הנבחרת בשנה הבאה באליפות העולם הוא כנראה הבטיח ובצדק.
דניאל גריידי. אולי השחקן הכי מאכזב באליפות הזו מבחינתי, וזה שהמעבר מליגת הנוער הישראלית לגודל והרמה של נבחרות אירופאיות הכי הורגש אצלו. גריידי שלט בליגה לנוער עם 24 נקודות ו-14 ריבאונדים למשחק. אבל עם 1.95 ביום טוב, אין לו מה להציע בצבע מול שחקנים שנותנים לו מאץ' אפ מבחינה פיזית וגבוהים ממנו בראש. הוא התקשה מאוד לתרום בשני צידי המגרש והיה השחקן הכי פחות יעיל של הנבחרת בדקות שקיבל (גם סיים עם הפלוס מינוס הכי גרוע, למרות שקיבל רק 8 דקות למשחק). זה לא בהכרח אומר שאין לו סיכוי לעשות את המעבר לבוגרים, אבל הוא יצטרך לעבוד קשה מאוד על המעבר לעמדה מספר 3, הקליעה, והגנת הפרימטר, כי לא ממש יש לו מה לחפש בצבע ברמות הבוגרים.
אורן סהר. די ניצח לנבחרת את המשחק הראשון מול לטביה עם שלוש שלשות ברגעים המכריעים. אבל בהמשך לא כל כך קיבל הזדמנות וכשכן לא הראה משהו מיוחד. קשה לשפוט.
אריאל סלע. היה אמור להיות שחקן מרכזי כסמול בול 4, אבל נפצע מוקדם וכמעט לא שיחק. בכל מקרה, שחקן חכם וריבאונדר מצויין לעמדה מספר 3, שיצטרך לשפר מאוד את הקליעה כדי להצליח בבוגרים.
|