סל ניוז

האמת שאני לא זוכר את ג'יניבולי בגיל של שרף. אני כן זוכר אותו כשהיה בשיא הגופני שלו בימים של בולוניה. שם הוא אכן היה אתלט מרשים.

אבל צריך לזכור ששרף עדיין רחוק מהפיק הגופני/אתלטי שלו. הוא כל כך רזה, יש לו עוד הרבה מרווח לשיפור, ככל שהוא יוסיף מסת שריר באיזורים הנכונים הוא יוכל לשפר אלמנטים אתלטים כמו ניתור וכוח מתפרץ. אם אתה שואל אותי, הבסיס האתלטי שלו אפילו יותר טוב משל אבדיה, ודני עשה קפיצה יפה מאוד מבחינה אתלטית בשנים האחרונות.

שרף זז בצורה יותר קפיצית ממנו, הוא הרבה יותר גמיש (כן, יש הבדלי גובה, אבל עדיין). זה מעודד להמשך.

גם אוהדי אן בי איי שהתחילו לעקוב אחריו טוענים שבעיניהם הוא דווקא אתלט טוב, הנה הודעה מעניינת:

https://forums.realgm.com/boards/viewto ... p114580093

מסכים עם זה, הוא אתלט טוב, עדיין מתקשה להאמין שבגיל 23 שרף ירחף כמו מנו.

למי שמעוניין כאן מדברים בין השאר על שרף:
https://www.youtube.com/watch?v=Al8SlYJQXw8

עם כל הכבוד למאייר ושרף, מה שמעניין אותי זה ג'ול כארם.
הם יהיו שחקנים, אבל ישראל צריכה לנסות להוציא את המירב מכל שחקן במידות של כארם.
לשמחתו ולמזלו, בגלל שאנחנו לא מדינה שמייצרת גבוהים כאלה, אז יש הרבה יותר סבלנות עם פרוספקטים כאלה. אני ראיתי כמה סרטונים שלו בנוער, אין לו מה לעשות שם. צריך לשלוח אותו ללאומית או לארצית, שיתחיל לשחק עם שחקנים פיזיים, עם גובה, שמרביצים. ראיתי אותו בנבחרת הזו - זה מה שנקרא רחוק שנתיים מלהיות רחוק שנתיים. ייאמר לזכותו שיש לו מוטיבציה והוא מאוד רוצה להצליח - היה ניתן לראות את זה גם בדקות שקיבל וגם בחגיגות בחדר ההלבשה ועל המגרש כשלמרות ששיחק מעט, בטח פחות ממה שחשב, היה שותף לגמרי.

אם היו אומרים לי עכשיו שאני חייב לשים כסף, דאבל או כלום, מי עושה קריירת ליגת העל, אני שם על גולד (שקטן ממנו בשנה) לפני שאני שם עליו.

ג'ול כראם נראה באליפות הזאת לא ברמה, אבל לסנטרים לוקח הרבה זמן להתפתח והיכולות שלו חריגות.
גולד היה סבבה באליפות ונראה שיש לו הבנת משחק לא רעה, אבל אני לא מזהה אצלו שום דבר מיוחד. בנוער העונה הוא היה הרבה פחות טוב מכראם ואני מאוד אופתע אם תהיה לו קריירת בוגרים שאפילו תתקרב לזו של כראם.

אבל הוקיץ', זה מה שאני אומר - לשחקנים בגובה הזה, מה שהוא מראה בנוער לא רלוונטי כי הוא משחק מול 98% שחקנים שמגיעים לו לחזה ביום טוב. בהפועל יש אנשים שמבינים כדורסל הרבה יותר טוב ממני, אבל אני אתמול הייתי שולח אותו לארצית או ללאומית, שיתחיל לקבל בומבות ויבין פתאום שאי אפשר לתלוש כדור שאתה מקבל לגובה מותניים כי אז לוקחים לך אותו. זה אפילו מחזק את מה שאני אומר כי עצם זה שכארם נראה כך ביורובאסקט, לעומת גולד שכן היה נראה שמתאים לרמה, על אף שהוא שיחק מול רוב מוחלט של שחקנים גדולים ממנו בכמעט שנה, מראה שהנוער זו לא אינדיקציה לכלום עבור שחקנים ישראלים בגובה הזה.

לדעתי גם הצוות הופתע מחוסר הקשר שלו לרמה (אחרי מה שהציג בנוער) כי לקח לאברהמי לפחות 3 משחקים להוציא אותו מהרוטציה. ומהחמישייה.

הוא שיחק העונה בארצית, בקבוצת הבת של הפועל. בעונה הבאה ישחק בלאומית.
אגב, גם במפגשים ישירים ביניהם בליגה לנוער כראם די לעס את גולד.

מזל שכדורסל זה לא אחד על אחד.
אני כרגע מוכן למות על הגבעה של גולד בשמחה רבה.

הופתעת לרעה מהטורניר של כארם או לא באת עם ציפיות?

ידעתי שהוא יתקשה ועדיין חשבתי שהוא יהיה יותר משמעותי.
מצד שני, בדיון קודם עם סאבוניס לגבי דולינסקי (שנראה לא פחות גרוע בשתי אליפויות אירופה לנוער בהן השתתף) כבר אמרתי שאני לא מאוד מתרגש מהאליפויות האלו והן לא מדד מי יודע מה לקריירה של שחקן בעיני. במיוחד בגילאים האלה, במיוחד אצל גבוהים שלרוב לוקח להם זמן להתפתח (רומן סורקין לא פרץ לפני גיל 23), כישרון גולמי הרבה יותר מעניין בעיני מאשר בשלות.
אפילו בקונטקסט של נבחרת העתודה, מיכאלי וברמן נתנו טורניר הרבה יותר טוב ויציב מזה של שחר דורון, אבל הוא להערכתי הולך להיות שחקן הרבה יותר טוב משניהם וגם כישרון הרבה יותר מעניין עם סטאר פאוור אמיתי.

אני ראיתי את גולד במשחקים של מכבי העונה (1 או 2, לא יותר מדי) והוא לא היה נראה ככה. גם בקדטים שנה שעברה אגב. בקדטים הוא דיי שיחק בלית ברירה וזכור לי שבדק' שלו הנבחרת הייתה נחלשת.
בקדטים (כאמור לפני שנה) גולד קלע 3.2 נק' למשחק עם 2 ריב' ב-14 דק' בממוצע, עם פלוס-מינוס שלילי בדק' שלו. לעומת 8.1 נק' ב-17.5 דק' למשחק (עם עדיין 2 ריב' בממוצע).

לא מן הנמנע שהוא עשה התקדמות גדולה יותר לאורך העונה, אפילו מסוף העונה ועד הטורניר... או אפילו תוך כדי הטורניר עצמו כשהתאים עצמו לרמה, מה שכראם לא ידע לעשות.

שמעתי את הגירסה לספוטיפיי (אפשר לעשות חיפוש לפי השם שלהם). סך הכל מעניין. הם עוקבים אחרי הכשרונות האלה שנים והם גם באמת מדברים רק על מה שכביכול בסוף יעניין קבוצות NBA וספציפית בהקשר ללהיבחר בדראפט.
אגב, לדעתם שני הצרפתים שנבחרו 1-2 בדראפט האחרון הולכים להיות סוג של באסטים ואם יהיה re-draft הם ילכו הרבה יותר נמוך.

בכל אופן לגבי שרף - כנראה שפיספסתי בהקשבה, אבל לאיפה הם כיוונו בדראפט הקרוב את בן שרף? רוב הדברים שאמרו עליו היו חיוביים, אבל לא קלטתי אם אמרו איפה לדעתם הוא צפוי להיבחר.

דברי טעם. מסכים

האליפויות האלה לא מדד, אבל הן עדיין מדד הרבה יותר טוב מאשר הליגה לנוער.

בסוף זה קצת כמו לנסות להעריך מי מאירופה או מהמכללות יצליח ב-NBA ולא סתם יש הרבה באסטים בדראפט.

בגלל שגם הטורנירים הם לא מדד ובוודאי שלא הליגה לנוער, אז צריך האמת להסתכל על נתונים גופניים, סקיל שיכול להיות מתורגם גם לרמות גבוהות יותר, אופי וגרף שיפור שהם גם מנבא טוב להמשך הקריירה.

ועוד דבר - הדוגמא של כראם מול גולד היא לא דוגמא קלאסית של שחקן בשל שכיכב בנוער אבל ייכשל בבוגרים למול פוטנציאל שיפרוץ בבוגרים.
בנוער כראם כן היה יותר טוב ואולי בפער ועל פניו גם בכל מה שקשור לקריירה בליגת העל יש לו פוטנציאל יותר גדול.

אם להצטרף לרגע לדיון על כארם וגולד.

מודה שלא הכרתי אף אחד מהם לפני טורניר הנוער. במבט אובייקטיבי כמה שהאורך והאתלטיות של כארם בלטו לטובה, רמת הכדורסל שלו בלטה ממש לרעה.

זה היה ברמה כזו שכל פעם שהוא עלה לפרקט די מהר ממש קיוויתי שיחליפו אותו. הוא היה נראה אבוד לגמרי.

מנגד גולד תפס את העין כאחד הטובים בנבחרת. יד רכה, אחלה אורך. אחוזים טובים בטורניר (65% מהשדה) כשחלק מהזריקות שלו היו מיד ריינג'.

הבעיה הגדולה שלו היתה בריבאונד. היתה לו שם אפס נוכחות. אבל הוא היה נראה לגמרי מועיל, עם תחושה למשחק, והוא רק בן 17.

ציינתם שכארם בלט הרבה יותר ממנו בליגת הנוער. לא אתפלא אם זה בגלל יתרון הסייז והאתלטיות שיש לו שם.

כארם נראה חמד של בחור, עדיין צעיר, פוטנציאל פיזי מבטיח, אבל אם בגיל כזה הוא נראה כל כך אבוד בטורניר של פיב"א של הגילאים שלו, אני לא אופטימי. אלא אם כן מדובר נטו בבעיית ביטחון עצמי, שהוא נכנס לסחרור מנטלי כי לא נכנס טוב לטורניר ולא הצליח לצאת מזה.

זוכר את רפאל בארלו עוד מהפרי-דראפט של אבדיה. הוא ממש אהב את דני.

לא זוכר שהוא ציין בפודקאסט הזה איפה הוא צריך להיבחר, אבל הוא הדגיש משהו חשוב שגם רומז מדוע שרף עד עכשיו היה חזק מחוץ לראדאר הדראפט:
בן היה נראה הרבה פחות טוב במחנה אן בי איי ללא גבולות*, שסקאוטים רבים נכחו שם, והפרוספקטים הבכירים שיחקו שם אחד נגד השני.

*יכול להיות שהוא השתתף במחנה הזה כשהוא עדיין פצוע? שווה לשאול אותו בראיון הבא איתו.

אבל זה נשמע שהדעה שלו לגמרי התהפכה לטובה והוא מאוד התרשם ממנו הפעם. ציין שהוא נראה טוב יותר בטורניר מטראורה וגונזאלס.

מה שאני מבין ממנו בין השורות זה שאם שרף ירשים השנה באולם ויראה שההופעה האנמית במחנה ללא גבולות היתה מעידה רגעית, הוא בחירת טופ 10.

הוא עשה כאן ניתוח של בן שרף לצד כמה פרוספקטים אירופאיים בכירים, אבל ההרשמה בתשלום (אני לא נרשמתי):

https://www.nbabigboard.com/p/scouting- ... eurobasket

הנה סרטון ממשחק שג'ול שיתף בעצמו בטוויטר, באפריל, בליגת הנוער.
כמו שאפשר לראות, גם אם שני שחקני נוער יהיו אחד על הכתפיים של השני, לא כולם הצמדים יגיעו לגובה שלו.
זה נחמד לסרטוני ביצועים, אבל ככה לא מלמדים כדורסל לשחקן בגובה הזה ואז מגיעים לטורניר שיש בו שחקנים עם סייז אמיתי וזה נראה כמו שזה נראה : https://x.com/LiamZwickel/status/1643212280585224192

אני חושב שכדאי קצת קונטקסט לדברים למי שלא מכיר.
ג'ול כראם משחק בליגת העל לנוער בשלושת העונות האחרונות (טכנית הוא יכול לשחק גם בעונה הבאה כחריג גיל, אבל אני משער שילך ללאומית). בעונה הראשונה הוא היה נראה כמו חייזר על המגרש. לא הצליח לכדרר פעמיים ברצף ונראה לא קשור לענף. בעונה השניה היה שיפור מסוים אבל די מינורי, והוא עדיין היה נראה מאוד בוסרי. בעונה השלישית היה כבר שיפור עצום כמעט בכל אספקט של המשחק, הוא היה הגבוה הכי טוב ודומיננטי בליגה (כולל ארטמנקו, גולד ופילוננקו) ונראה במשחקים מסוימים כמו חייזר, רק הפעם בקטע חיובי

מה שאני מנסה להגיד פה זה שמי שחושב שרק הנתונים הפיזיים גרמו לו להיות כל כך דומיננטי בליגה לנוער טועה בגדול, ולא מבין את השיפור הבאמת מרשים שהוא עשה. זו גם הסיבה שהטורניר הזה לא מדאיג אותי בכלל, הוא שחקן מאוד בוסרי שנמצא במגמת שיפור מתמדת שרק תמשיך. לחתוך תמונה קטנה בזמן ולהתמקד בה זה לא נכון בעיני, בטח לא כשמדברים על שחקנים צעירים, בטח לא כשמדברים על סנטרים.

הייתי עסוק, אז קצת מאוחר, אבל סיכום שלי לאליפות.

קודם כל, הישג נהדר לנבחרת. אחרי פתיחה חלשה, הם לקחו את עצמם בידיים ונתנו שלושה משחקים נהדרים בשלבי ההדחה מול ספרד, צרפת וסרביה, כולן נבחרות גדולות יותר ועל הנייר גם טובות יותר. קצת חבל על ההחמצה של מדלייה היסטורית בהפסד לסרביה, במשחק שפעמיים כבר היה בידיים (כולל בסוף ההארכה השנייה, עם 5 הפרש וכדור בידיים של הנבחרת 40 שניות לסיום). אבל גם ככה הנבחרת הגיעה להישג גדול עם אליפות העולם, כשהיא מסיימת לפני ספרד, צרפת וליטא, כולן נבחרות טובות יותר בעיקרון, וגם לפני איטליה, שניצחה אותה בשלב הבתים. קצת חבל ששרף כמעט בטוח לא יהיה שם בשנה הבאה, אבל אולי נקבל במקומו את שון אבייב.

לגבי השחקנים, קצת רשמים:

בן שרף. נתחיל כמובן ממנו. זו לא הפעם הראשונה שהוא מתעלה בטורנירים הללו. בטורניר הקדטים לפני שלוש שנים, כשהוא צעיר בשנה מהתחרות, הוא כבר היה השחקן הכי טוב של הנבחרת, עם 15 נקודות למשחק ב-50% פלוס משלוש. שנה אח"כ, שוב עם הקדטים, הוא היה מלך הסלים של האליפות עם 24 למשחק. ועכשיו, אחרי ששנה שעברה הוא היה פצוע, הוא מגיע לשיא, עם הטורניר הכי גדול אי פעם משחקן ישראלי בנבחרות הצעירות (יותר מאבדיה של העתודה). איזה כיף לחשוב על השניים הללו כעתיד של נבחרת ישראל בעשור הקרוב (למרות שכנראה לא בשנה הבאה).

אין מה לדבר יותר מדי על הכישורים והיכולות, כי כולנו ראינו, אבל היכולת להתעלות במשחקים הגדולים מאוד מעודדת. היה מצויין כל הטורניר, אבל בשלבי הנוקאאוט (שמינית הגמר והלאה) העלה עוד את הרמה וקלע 32 נקודות למשחק וחטף 5 כדורים למשחק. התרשמתי גם מהמאמץ ההגנתי המצויין. זה מעבר ל-4 חטיפות למשחק (למרות שזה אחלה ומראה על יופי של אינסטינקטים). זה יותר היכולת להשקיע בצד הזה של המגרש גם כשכל כך הרבה מהנטל ההתקפי עליך. זה אחד הדברים שהיה כיף לראות אצל אבדיה בעתודה.

אם לא תהיה איזה קטסטרופה באולם בשנה הבאה, הוא כנראה הבטיח לעצמו מקום בסיבוב הראשון, אחרי שהגיע לטורניר הזה כשהוא לא בין 60 הראשונים של אף מוק דראפט. האם הוא גם יהיה הישראלי השני בלוטרי? בעיני זה תלוי בשני דברים עיקריים. הראשון והכי חשוב, הקליעה מבחוץ. בשתי העונות האחרונות בבוגרים הוא קלע בפחות מ-30% משלוש. אם זה ימשיך גם באולם, קשה לי לראות אותו נבחר כל כך גבוה (למרות שטופיץ' הראה שאפשר). השני הוא היכולת להראות שהוא רכז אמיתי, שיוצר מצבים לאחרים. לדעתי הוא לגמרי כן, אז אין סיבה שלא יראה את זה. יש כמובן גם עוד דברים לעבוד עליהם. הסיומת ליד הטבעת יכולה להשתפר עוד (מחצי מרחק הוא כבר נהדר) ולא הייתה מאוד יעילה, בעיקר בגלל שהוא קצת צפוי כשהוא בקושי מסיים בימין. לדעתי, זה לא חוסר יכולת. יותר הידיעה שהשמאל כל כך חזק, שהוא מהווה יתרון גדול. מזכיר לי שחקנים שמאליים אחרים, כמו ג'ינובילי ואר ג'יי בארט, שהייתה להם (יש להם) יכולת לסיים גם בימין, אבל מנצלים עד הסוף את היתרון ההתקפי של הליכה לצד שרוב המגינים לא רגילים אליו. ועדיין, הגיוון חשוב מאוד ושרף צריך לעבוד עוד המון על החדירה והסיומת בימין.


עומר מאייר. היכולת של מאייר קצת נשארה בצד לאור הפריצה של שרף, אבל גם לו היה טורניר נהדר. אחרי פתיחה חלשה (2 מ-18 משלוש בשלב הבתים), בארבעת משחקי הנוק-אאוט הוא כבר קלע 23 נקודות למשחק באחוזים טובים (37% משלוש, עם ווליום גבוה, ו-58% משתיים) והוסיף 7 אסיסטים, 6 ריבאונדים ו-3 חטיפות למשחק.

לגבי ההשוואה למקל שרצה כאן קודם, מאייר בעיני יותר מרשים ממה שמקל נראה כשהיה בגילו -- יותר אתלטי, קליעה טובה וזורמת יותר, ולדעתי גם מוסר לא פחות טוב. ממה ששמעתי עליו, הוא גם לוקח את המשחק מאוד ברצינות מבחינת אימונים, תזונה ויכולות מנטאליות, אז גם בזה הוא לא נופל כנראה ממקל. את מקל זה הביא לקחת שתי אליפויות בישראל מחוץ למכבי (השנייה כרכז המוביל) בגיל צעיר וגם להפוך לישראלי השני ב-נבא (כן, רק לכמה משחקים והוא לא באמת היה ברמה הזו, אבל בכל זאת). לא הייתי פוסל את האפשרות שגם מאייר יגיע לשם יום אחד אם זה יהיה ממש חשוב לו ואולי גם יצליח להישאר יותר זמן. אבל רוב הסיכויים שהוא ישחק ביורוליג, ושם הוא יכול להיות יופי של שחקן. יש לו את כל הנתונים – גודל טוב לעמדה, כח, אתלטיות, מנטאליות נכונה, וגם קליעה ומסירה, כדי להצליח גם בבוגרים. והוא אפילו לא בן 18 עדיין. למרות העומק העתידי של הנבחרת הבוגרת בקו האחורי (שרף, מדר, בלאט, הנועמים), למאייר יש מספיק כישרון ואופי כדי להיות חלק מההרכב תוך שלוש או ארבע שנים ואולי גם להפוך לרכז הפותח.

נמשיך אח"כ עם עוד כמה.

נמשיך:

ג'ול כראם. למרות הטורניר המאוד מאכזב, הוא עדיין בעיני הכישרון הכי מעניין בנבחרת הזו אחרי שרף ומאייר, בין השאר בגלל העמדה, שבה יש לנבחרת צורך אמיתי. ראיתי את הדיון שהתפתח כאן על ההשוואה בינו לבין גולד. אז לרקורד, אני לגמרי במחנה של ודים והוקיץ'. לדעתי, אין בכלל מה להשוות מבחינת פוטנציאל עתידי ואליפות נוער פחות מוצלחת לא מזיזה לזה. אני אמנם לא מסכים עם הגישה שליכולת באליפויות האלו אין שום משמעות. היא כן מלמדת על הדברים ששחקנים צריכים עדיין לשפר, גופנית ומנטאלית, כדי להגיע לרמות הגבוהות ולפעמים אפשר ללמוד גם על מגבלות שיכולות להיות משמעותיות בהמשך הדרך. ועדיין, מדובר כאן על מדגם קטן ויש לא מעט שחקנים שלא נראו טוב באליפויות הללו אבל בסופו של דבר המשיכו לקריירה יפה בבוגרים (וכמובן גם להיפך).

לכראם חסרים עדיין הרבה דברים – כוח, קליעה, הבנת משחק, ובעיקר קשיחות מנטאלית. הוא גם שחקן שצריך לדעת שהמאמנים סומכים עליו ונותנים לו חבל, ובאליפות הזו זה לא היה המקרה (אולי בצדק, לאור מה שהוא הראה בשלב הבתים). היה אפשר לראות את חוסר הביטחון בשלבים המתקדמים יותר, עם הססנות להראות את מה שהוא יודע, שהובילה להחטאות ואיבודים מיותרים, ולזה שהוא קיבל עוד פחות דקות והזדמנויות. ועדיין, מה שיש לו, כמו שכתבתי לפני האליפות, זה נתונים פיזיים וכישרון שיש לגבוהים ישראלים אולי פעם בעשור. אפילו באליפות החלשה הזו, הוא עדיין הראה ניצוצות, עם ניידות, כמה הטבעות מרשימות וגם חסימה למשחק, למרות ששיחק רק 10 דקות למשחק.

אין שום בטחונות שכראם ימצה את הפוטנציאל שלו, וכמו סורקין בזמנו (3 נקודות וריבאונד בגיל 22 במכללות) זה יכול לקחת לא מעט זמן. אבל אני עדיין על העגלה שלו ומאמין שהוא יכול להפוך למשהו מיוחד בכדורסל הישראלי. ואם זה יקרה, זה גם יהיה חשוב מאוד לנבחרת בעידן שאחרי סורקין וגם ייתן אולי מודל לחיקוי לכדורסלנים ערבים צעירים.


רני בלגה. גם הוא עם אליפות קצת מאכזבת. משחק אחד טוב, מול סרביה בשלב הבתים, שבו הוא הראה את הפוטנציאל שלו, אבל חוץ מזה התקשה מאוד, בעיקר בקליעה (1 מ-11 משלוש בשאר המשחקים) ובסיומת בצבע. דווקא מהעונשין הוא קלע בערך ב-90%, שזה די מעודד, כי הטאץ' שם. אבל הקליעה, שדיברתי עליה עוד לפני האליפות, היא בהחלט נקודת תורפה. מכיוון שבנבחרת הזו הכדור לא היה ביד שלו (שלא כמו בקבוצת הנוער), רוב השלשות שלו היו פנויות יחסית ומהפינות, וחוסר היכולת לקלוע אותן באחוזים יותר טובים קצת מדאיג.

ועדיין, לא שיניתי את דעתי שמעבר לשלושה שלמעלה, בלגה הוא השחקן הכי מעניין בנבחרת הזו בפרספקטיבה ארוכת טווח. הקליעה היא משהו שאפשר לשפר, לא בקלות אבל זה אפשרי. ויותר מאולי כל שחקן אחר בנבחרת הזו (אולי חוץ מגולד), בלגה רחוק עדיין מהפוטנציאל הגופני שלו. הוא נראה קצת כמו ילד, רזה, ורואים שרק גמר לגבוה (אולי אפילו עדיין לא). מאמין שהוא ימשיך להתחזק בשנים הקרובות ואולי זה גם ייתן לו באלנס יותר טוב בקליעה. ואני גם מקווה שכזה יקרה הוא יצליח לסיים ביעילות את הלייאפים שהוא החטיא באליפות הזו. הוא הגיע אליהם יפה, אבל החמיץ לא מעט, כנראה בגלל שהוא לא רגיל לגודל ופיזיות כאלו אצל היריבים. אני עדיין מאוד אוהב את השליטה בשתי הידיים והיכולת להגיע לצבע. חושב שיש לו גם יכולת ניהול משחק שהוא לא כל כך הראה באליפות הזו בגלל שהכדור היה בידיים של שרף ומאייר 90% מהזמן. בהחלט אהבתי גם מה שהוא נתן בצד השני של המגרש. שיחק לא מעט ב-4 והצליח להחזיק יפה מול שחקנים גדולים וחזקים ממנו. יש לו אינסטינקטים טובים והוא גם ריבאונדר טוב לעמדה.

בסופו של דבר, הקליעה יכולה לפתוח לו את המשחק ונקווה שהיא תשתפר עם הזמן. זה יכול להיות ההבדל בין שחקן משלים בליגת העל או מוביל בלאומית לבין מישהו עם פוטנציאל לנבחרת הבוגרת. בכל מקרה, לדעתי הוא עוד רחוק (הכי רחוק חוץ מכראם אולי) מהשחקן שהוא הולך להיות בבוגרים ויהיה מעניין לעקוב אחריו ולראות לאן זה הולך.


ירון גולדמן. סיים שלישי בנקודות בנבחרת, עם 9 למשחק, והוסיף גם 3.5 אסיסטים למשחק. הראה את הכישרון ההתקפי שלו בכמה מהמשחקים, והיה לו חלק חשוב בניצחון על צרפת ובחצי הגמר מול סרביה, שהיה המשחק הכי טוב שלו בטורניר. הרבה אומץ, יכולת קליעה, וגם יכולת להגיע לצבע. לא גבוה או חזק ודי בינוני הגנתית, אבל בהחלט יש כאן מספיק כישרון להפוך לשחקן ליגת על לגיטימי עם השנים, בעיקר אם ישפר את קבלת ההחלטות ויהפוך לרכז טבעי יותר. לא מת על סגנון המשחק שלו ולא חושב שהפוטנציאל ארוך הטווח גבוה במיוחד, אבל דווקא החוצפה החיובית, היעדר הבושה, והאמונה בעצמו הם לא משהו שלילי בגיל הזה.


תמיר גולד. ההפתעה של הטורניר. כבר הספקנו לשכוח שהוא צורף לנבחרת הזו ברגע האחרון, כגיבוי לגבוהים, אבל הפך בסופו של דבר לגבוה המוביל של הנבחרת מבחינת דקות ותפוקה. הייתה לו יופי של אליפות, עם יעילות מפתיעה בצבע בהתקפה והוא הראה גם קריאת מצבים יפה בהגנה. מעבר לזה, גולד הראה גם פוטנציאל להפוך עם השנים לסטרץ' 4, שזו העמדה שבה הוא יוכל לדעתי להשפיע יותר בבוגרים. יצטרך לפתח יותר את הקליעה מחצי מרחק ומשלוש. די מוגבל מבחינת אתלטיות ופיזיות לרמות הגבוהות (2 ריבאונדים למשחק ב-17.5 דקות זה לא משהו לכתוב עליו הביתה) אז כדאי לצנן קצת את ההתלהבות. אבל עדיין מדובר כאן על גבוה חכם, רק בן 17, שעשה התקדמות גדולה השנה עם הנוער של מכבי (נראה טוב בפלייאוף) והראה דברים מעניינים באליפות הזו. אם ימשיך בקו הזה של התקדמות, בהחלט יכול להפוך עם הזמן לשחקן ליגת על לגיטימי.


אביב חנקין. עוד אחד שהראה קצת דברים מעניינים בטורניר הזה, אחרי עונה חביבה בנוער של הפועל ת"א. בעיקר היכולת לקלוע משלוש וגם קצת להגיע לצבע. הגוף החלש בלט מול יריבים פיזיים ויש לו עוד המון עבודה לעשות כדי להכין את הפיזיות, הגוף והיכולות המנטאליות למשחק של הבוגרים. אבל יש כאן פוטנציאל נחמד לשחקן משלים בליגת העל, עם גובה טוב, אתלטיות לא רעה, וקליעה נחמדה.


גבריאל ארטמנקו. הפך בשלב מסויים לסנטר הפותח של הנבחרת על חשבון כראם, שזה יפה לשחקן שעדיין לא מלאו לו 17. הראה עבודת רגליים חביבה בצבע, למרות שהסיומת לא תמיד הייתה מספיק מדוייקת. כמו גולד, נראה לי שחסרה כאן מידה של אתלטיות וגודל כדי להפוך לפוטנציאל לנבחרת הבוגרת. וכרגע, אני גם לא כל כך רואה אצלו פוטנציאל להפוך ל-4 עם השנים כמו שגולד הראה. עדיין, שחקן נחמד עם ניידות לא רעה והבנת משחק משתפרת, שיוכל לפתח קריירת בוגרים יפה אם ימשיך להתקדם.


מירון כץ. כל שנה יש בנבחרות הצעירות איזה שחקן שמגיע לכאורה משום מקום ותורם להישג הקבוצתי עם אנרגיות, הגנה, וגם קצת התקפה לא צפוייה. בשנים קודמות אלו היו שחקנים כמו עידו הראל, עמית מנחם, עידו שבת, ובנבחרת הזו זה היה כץ. להכנסה שלו לחמישייה בשלבי הנוקאווט היה חלק מרכזי בסוויץ' ההגנתי שהנבחרת עשתה, וגם התקפית, למרות שלא קלע הרבה, היה לו חלק חשוב בריווח של המשחק. במשחק מול צרפת, ההגנה הלוחצת שלו על טראור (יחד עם ההגנה הקבוצתית שאברהמי רקח) הייתה קריטית לניצחון. היא שיבשה לצרפתים לגמרי את משחק ההתקפה והוציאה לטראור את הכדור מהידיים (במסירות מוקדמות או איבודים), כשאף צרפתי אחר לא הצליח לנהל את המשחק במקומו. כץ גם קלע ביעילות משלוש (40%, אבל בווליום נמוך), חטף (ממוצע של חטיפה למשחק), מסר (2.5 אסיסטים למשחק), ובסך הכל היה מהמצטיינים של הנבחרת.

מה כל זה אומר לטווח הרחוק? לא בטוח שהרבה מדי. הוא שחקן התקפה מוגבל, עם סייז לא משהו לעמדה 2-3, שיצטרך להרוויח את לחמו בבוגרים דרך האסל והגנה. כבר ראינו שחקנים שעשו מזה קריירה (למשל שוכמן, למרות שהוא בעיני יותר מוכשר התקפית), אבל יש גם סיכוי שזה לא יספיק ליותר מליגה לאומית. בכל מקרה, את המקום בהרכב של הנבחרת בשנה הבאה באליפות העולם הוא כנראה הבטיח ובצדק.


דניאל גריידי. אולי השחקן הכי מאכזב באליפות הזו מבחינתי, וזה שהמעבר מליגת הנוער הישראלית לגודל והרמה של נבחרות אירופאיות הכי הורגש אצלו. גריידי שלט בליגה לנוער עם 24 נקודות ו-14 ריבאונדים למשחק. אבל עם 1.95 ביום טוב, אין לו מה להציע בצבע מול שחקנים שנותנים לו מאץ' אפ מבחינה פיזית וגבוהים ממנו בראש. הוא התקשה מאוד לתרום בשני צידי המגרש והיה השחקן הכי פחות יעיל של הנבחרת בדקות שקיבל (גם סיים עם הפלוס מינוס הכי גרוע, למרות שקיבל רק 8 דקות למשחק). זה לא בהכרח אומר שאין לו סיכוי לעשות את המעבר לבוגרים, אבל הוא יצטרך לעבוד קשה מאוד על המעבר לעמדה מספר 3, הקליעה, והגנת הפרימטר, כי לא ממש יש לו מה לחפש בצבע ברמות הבוגרים.


אורן סהר. די ניצח לנבחרת את המשחק הראשון מול לטביה עם שלוש שלשות ברגעים המכריעים. אבל בהמשך לא כל כך קיבל הזדמנות וכשכן לא הראה משהו מיוחד. קשה לשפוט.


אריאל סלע. היה אמור להיות שחקן מרכזי כסמול בול 4, אבל נפצע מוקדם וכמעט לא שיחק. בכל מקרה, שחקן חכם וריבאונדר מצויין לעמדה מספר 3, שיצטרך לשפר מאוד את הקליעה כדי להצליח בבוגרים.

תודה על הסקירה סאבוניס,
אני מקווה שאתה צודק לגבי כארם ובלגה.

אגב, מה הגובה האמתי של גולד?
באתר של פיב"א הוא רשום 2.06.

מעולה סאבוניס, תודה

את האמת, לי בלגה הזכיר את ניצן חנוכי. קריירה דומה היא אחלה דבר בשביל בלגה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

+1

מצטרף. כיף לקרוא.