ראי שעל הקיר כתב:
זלזלתי בהשוואה הזו ואני עדיין מזלזל בה ורואה בה סוג של הטרלה, הכנסה בכוח של מין בשאינו מינו, והבהרתי למה. ארה"ב וודאי לא בשיאה, אבל עדיין אחת האימפריות של הענף והראיתי את זה בבירור, עם נתונים, לא תחושות בעלמא.
ועוד לא דיברתי על כמות הצעירים האמריקאים (גילאי 18 עד 22) ב-200 הראשונים, מה שמראה על תשתית בריאה בהחלט.
שבדיה לעומת זאת נמחקה או כמעט נמחקה מהמפה. השוואה ביניהן זה כמו לדבר על אימפריות שנפלו בכדורגל הישראלי, ולהזכיר את נתניה או הכח ר"ג בנשימה אחת עם מכבי ת"א שירדה למקום השני, או עם מכבי חיפה שממשיכה להיות בחלק העליון של ליגת העל גם בתקופה הזו.
גם המסקנה שלך אין לה דבר וחצי דבר עם המציאות. הטניס ממשיך להיות פופולרי ועשיר, הפרסים עולים כל הזמן אפילו בצ'לנג'רים, הספונסרים עומדים בתור, ואפשר לדבר הרבה על הבכיות של הקוטראי ויינטרוב, אבל מה שהוא כתב על בקשות להוסיף עוד ועוד טורנירים נכון בהחלט.
וזה ששולטים בטניס בכל זמן שניים-שלושה-ארבעה שחקנים - זה כמעט תמיד היה כך, כמעט תמיד היו שחקני על בכמות של פחות מאצבעות יד אחת ששלטו בסבב. למעשה דווקא בתקופה הקצרה שהסבב התחלק בין הרבה שחקנים פחות דומיננטים, כל מיני סאפינים וקוסטאים וברוגראים ועוד כל מיני כאלה, זו הייתה התקופה היותר משעממת שלו.
גם ההשוואה בין טניס לכדורסל נטולת יסוד. טניס הוא ספורט אישי שמתנהל בסבב טורנירים, ולענפים כאלה הוא צריך להיות מושווה.
אם המחיקה של שבדיה קשורה לירידה כללית בענף, למה אף אימפריה אחרת לא נמחקה? למה צרפת, ספרד, ארגנטינה, ארה"ב וגם אוסטרליה וצ'כיה לא נמחקו? למה רק שבדיה?
בקיצור, ההיעלמות של שבדיה קשורה בשבדיה, ורק בה.
כאמור, התנצלות עדיין תבוא במקום. אבל כמה דברים.
א. אכן, פרסים בטניס כל הזמן עולים וזכייה בגרנד סלאם, משמעותה פחות או יותר משכורת של שחקן על באירופה (או שחקן ממש דפוק בנ.ב.א). כן, ג'וקוביץ' ומארי עשו מאה מיליון דולר בחיים. כמה כדורגלנים וכדורסלנים עשו מספרים דומים וטובים יותר?
ב. בעיניי, שנות התשעים של הטניס היו מדהימות בעיקר בגלל שהמגרשים היו כל כך שונים. זה משהו שלא היה לפני או אחרי. ברוגרה אולי היה משעמם אבל קוורטן ממש לא, שלא לדבר על אנשים כמו ראפטר ואפילו סאפין שהזכרת. הם היו שחקנים מרגשים לדעתי.
ג. לגבי שבדיה ספציפית, אולי הסיבות במאמר נכונות. אבל צריך לציין עוד משהו, בסופו של דבר שבדיה במשך כל השנים היתה אנומליה - תסתכל על שכנותיה הסקנדינביות והשחקנים הכי טובים שיצאו מהם הם קנת' קרלסן או מה שמו ניימינן (בטח אני שוכח אחד או שניים, אבל שיהיה)
ד. אני דבק בדעתי שהטניס של היום הוא בסופו של דבר ספורט די נטול כשרון וההצלחות שלו ספורדיות. כלומר, אולי פרט למדינת ספורט כמו ספרד (שהיא בכלל סיפור אחר בגלל שתור הזהב שלה קשור לכל ענפי הספורט) נדירים האנשים שמעדיפים בגיל 4 מחבט על פני כדור(רגל, סל, פוטבול באמריקה וכו'). אתה יכול לטעון שלא, לי אין ספק שכן ושעל כל ילד בן 7 שמתאמן לו במרכז הטניס השכונתי באיטליה, יש 1000 שמתאמנים להם במגרשי הכדורגל. אני חושב שבשנות השבעים והשמונים, חבר'ה כמו נואה, גרולייטיס, וילאס, וכמובן קונורס ומקנרו הפכו את הספורט לסקסי יותר משהוא.
ומי מרכיב את הצמרת העולמית? פרט לספרד ואולי גם צרפת, כולם ספורדיים משהו (PUN NOT INTENDED), סרבי אחד, בריטי אחד, שוויצרי אמיתי אחד, שוויצרי אחר ממוצא זר כלשהו (נראה לי לגבי וורינקה), יש שם קרואטי כמו צ'יליץ' ואוסטרי כמו ת'ים וקנדי כמו ראוניץ' ויפני כמו נישיקורי. היחידים עם כמות כלשהי אמיתית היא ארה"ב שהיא מדינת ספורט ענקית וגם שם זה רחוק מאד מלהיות מה שהיה, ספרד שגם היא עדיין בשולי תור הזהב של הספורט שלה, וצרפת - שאם כבר, היא הנושא ולא שוודיה.
איך זה קשור לשבדיה? אז לא דווקא לשבדיה, אבל אם אני צודק וההצלחות בו ספורדיות אז זה משחק של סטטיסטיקה ומקריות, ובמשחק של סטטיסטיקה קורה שמדינה כמו שבדיה תהיה בחוץ. פשוט קרה שבעשרים השנים האחרונות לא היה בה את השילוב של שחקן שבמקרה לקח מחבט ולא כדורגל ביד, ובמקרה הוא גם מוכשר.
ה. אתה יכול לצחוק על ההשוואה לארה"ב עד מחר. אבל המדורג האמריקאי הראשון הוא ג'ק סוק במקום ה 23, וכן, יש עוד כל מיני אמריקאים במדינת הספורט העצומה הזאת במאה הראשונים ומה שלא תרצה. אבל בשנות השמונים והתשעים, היו תקופות שחצי מעשרת או עשרים הראשונים בעולם היו אמריקאים. סמפראס, לנדל (בזקנותו כשעבר מצ'כיה), אגאסי, צ'אנג, קורייר, וויטון, גילברט, קריקסטיין, ברגר, טוד מרטין ועוד רבים וטובים. כל אלה ואחרים היו בתקופה כזאת או אחרת בטופ 10 (נדמה לי, אבל לפחות טופ 20) בעולם. שלא לדבר על שנות השבעים עם כל מיני סטאן סמית' והרולד סלומון וגוטפריד, ורוסקו טאנר ואדי דיבס ושני המאיירסים וטיצ'ר וקורן ועוד רבים וטובים.
לקחתי שלושה תאריכים רנדומליים, סופי השנה 75, 85, 95 (יצויין שאני משתמש באקסל ישן שעשיתי ולא בבדיקה במקור, כך שיכול להיות שאני משמיט שחקן או שניים, אבל המספרים למטה הם המינימום. כלומר, יתכן שב 75 היה עוד אמריקאי או שניים בעשרים שמשום מה נשמט לי אבל בטוח שהיו לפחות שישה).
ב 75 היו שישה אמריקאים בין עשרים הראשונים בעולם, שניים מהם בעשירייה.
ב 85 היו שבעה אמריקאים בעשרים הראשונים בעולם, מתוכם 3 בין העשרה
ב 95 היו חמישה אמריקאים בעשרים הראשונים, אבל 4 מהם בעשירייה.
היום יש את ג'ק סוק, עוד שלושה חבר'ה בין החמישים הראשונים ועוד שלושה בין המאה. מאד דומה למה שהיה.
אז כן, שבדיה היתה פעם מדינת טניס ברמה גבוהה והיום היא כלום, ואמריקה היתה פעם מדינת טניס ברמה עוד יותר גבוהה (במיוחד בווליום של שחקני הצמרת) והיום היא לא כלום, אבל יש לה 320 מיליון איש שרובם מתעסקים בספורט כלשהו לפחות כילדים והיא ללא עוררין מדינת הספורט הגדולה בתבל, אז זאת תהיה חתיכת הפתעה סטטיסטית אם לא יהיו לה בכלל טניסאים נורמליים.
אז אתה אולי לא חושב שיש השוואה, אני חושב שכן כפי שנימקתי פה מספיק- אם בא לך להמשיך עם הדליגטימציה של הדעות שלי, תתכבד. אם לא, אתה מוזמן לענות (וכאמור, גם התנצלות לא תזיק)